האקדח לא טעון והמילה לא כל-כך טובה.

הספר אקדח טעון ומילה טובה של <mark>נחושתן אוקון</mark> בהוצאת ידיעות ספרים, הוא ספר. ואל תתבלבלו, קראתי כבר הרבה אוגדני מילים שלא היו ראויים לתואר הזה, אבל מעבר לזה הוא לא התקדם הרבה.

התקציר מספר ביומרנות מה על סוכן ישראלי שנמצא לבדו בצדו האמריקאי של גבול ארה"ב-קנדה. ומגן לבדו על המקור הבכיר ביותר של ישראל שגוייס מאל-קעידה.

הספר כתוב כולו בגוף ראשון ובצורה לא חלקה,

ספר בסדר, אבל לא משהו. ממש לא משהו.
יש בעיה גדולה ל<mark>נחושתן אוקון</mark>, והבעיה הזאת נקראת ארנסט המינגווי. אי אפשר לכתוב ספרי מסע/הרפתקאות/מתח על קובה ולא לחסות בצילו הכבד של המינגווי.
אוקון אמור לדעת את זה, אבל משום מה הוא מנסה להיות יותר המינגווי מהמינגווי - והתוצאה מביכה.
האם הוא באמת חושב שהוא יכול לתאר את הימים והלילות המיוזעים בקובה, את הריקודים, השירים על צ'ה גווארה, הנערות המפתות, הסיגרים, המשט

אני משוחרר טרי מיחידה קרבית כלשהי ושירתתי יום או יומיים בשטחים (תחשבו על עיר פלסטינית... הייתי שם). <mark>נחושתן אוקון</mark> הצליח לתאר בספר שלו רגשות ותחושות ופחדים שאני עד היום לא הצלחתי לשתף בהם גם את הקרובים אליי ביותר. לכן נתתי למשפחתי ולחברתי לקרוא את הספר כדי שיבינו קצת ממה שהרגשתי. קראתי לא מעט ספרים בחיי, מעטים מהם לא הצלחתי להניח כמעט לדקה כמו את זה. ספר מעולה בעייני. נחושתן תודה רבה!

ספר משעמם מתחילתו...אפשר לוותר על הספר הזה
במילים אחרות ל--ד--ל--ג הלאה.