ביקורת ספרותית על תולדות האהבה מאת ניקול קראוס
ספר טוב

---

למרות עוביו של הספר לקח לי זמן רב לצלוח את הקריאה, אינני אומרת שזה מכיוון שהספר אינו מעניין, אולי בדיוק להפך.

אומנם ההתחלה מעט מקרטעת, לדעתי מהסיבה הפשוטה שקשה להתחבר לאותה דמות, ליאו גורסקי הזקן, מדוע קשה להתחבר?

אולי מכיוון שהסופרת מציגה בפני הקורא אדם לא נחמד כלל, יש סיכוי שאינו שפוי ברוחו ויש סיכוי שצלול יותר מכולנו, דמות הזקן האולטימטיבית, אדם שאין לו דבר להפסיד, אין לו ממה לחשוש יותר, התנהגותו אינה עוברת תהליך נורמטיבי של סינון וטקט כמו אצל כולנו, ייתכן שזו בדיוק הבעיה, קראתי את מחשבותיו והן לעיתים הביכו אותי, הביכה אותי בעיקר הכנות המדהימה של אדם שמחכה למותו ולכן כבר אינו מפחד מדבר.

באופו כללי הדמויות הראשיות ניחנות בכנות יוצאת דופן, החל מאותו זקן ערירי וכלה במשפחה יהודיה בברוקלין.

לקראת סופו של הספר מתגלה איכות יוצאת דופן, התחושה העיקרית שחוויתי הייתה מקוריות, עדיין לא קראתי ספר כזה, לא נתקלתי בעלילה דומה או בדמויות עם מוטיבים דומים וזה בהחלט דבר יוצא דופן בכל הנוגע לסיפורת המדברת (גם לא בעקיפין) על השואה וההתאקלמות לאחריה.

העלילה מאוד פתלתלה ומעניינת, שווה לקרוא את הספר בעיקר בשביל הדיאלוגים המדהימים בחלקו האחרון של הספר, ההכרה העמוקה של תכלית החיים.

כל אדם שיבחר לקרוא את הספר יתחבר לדבר נורא פשוט, ההרגשה שהותרנו רושם אחרינו בעולם, שנשאר מישהו שכשיוזכר שמנו הוא יהנהן, יחייך וימנה את המעלות שזכורות לו מאיתנו, ההכרה הבסיסית בעצם קיומנו, מורגשת לאורך הסיפור כולו, אם באותה האם שמעניקה פרסי נובל למתים בלבד, בילדים שמנציחים את אביהם המת לפרטי פרטים,או באותו זקן בודד שמתהווה לאותו היום בו הוא יגלה שהוא בעצם מפורסם אך אינו מודע לעניין, וההרגשה שהותיר מאחוריו דבר כה אלמותי, ספר, מילים, שלעולם לא מתיישנים, לא מתבלים, שלהבדיל מן האדם, חיים לנצח.

» ביקורות נוספות של עדי
» ביקורות נוספות על תולדות האהבה