ביקורת ספרותית על תולדות האהבה מאת ניקול קראוס
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 31 במרץ, 2014
ע"י shila1973


יש משהו מאוד מושך בעיני הקיים אצל אנשים מבוגרים, בעיקר גברים.
ולא, זה לא הארנק הנפוח או תסביך אבא שנטש בילדות או הרצון להרגיש בטוחה.
זה נסיון חייהם המעורר בי השתאות לנוכח קורותיהם במהלך השנים, זכרונות מרירים-מתוקים שאין בכוונתם לשכוח ואותם הם ממסגרים במעין מסגרת משוריינת שאפילו טיל בליסטי לא יכול לה.

כתלמידת תיכון ואף מאוחר יותר כסטודנטית ראיינתי כמה גברים כאלה, מהמרשימים שפגשתי בחיי (וביניהם סבי) במסגרת פרוייקטים אודות עזרה לישיש ולקיחת עדות עבור יד ושם.
זכור לי אדם אחד, גאה ובעל עברית צחה עמו נפגשתי בבית האבות הגדול השוכן ברמת אביב.
עיניו היו כה נבונות, חומות וחמות ולחות תדיר מפאת הזכרונות.
הוא הכין לי תה עם לימון וסוכר וכל הזמן דאג שמא אני רעבה ואולי אכין לך איזה סנדוויץ׳ טעים, מה את אומרת?
הוא סיפר לי על אשתו שאהב כל כך ולא שרדה את המלחמה, על הגיהינום שעבר במאוטהאוזן ועל גיטל, אשתו השניה שעמה הביא ילדים לאוויר העולם אך מעולם לא אהבה כפי שאהב את היחידה והמיוחדת שלו.
אני מוקירה זכרונות וסיפורים מפעם, אולי משום כך זכרוני שלי כמעט אף פעם לא בוגד בי.
חוסר השכחה הוא בעוכרי שכן גם את החוויות הפחות נעימות שקרו לי זוכרת אני. כגון: היוגורט שדחפה לפי הגננת למרות שמחיתי (חלושות) בהיותי בת שלוש, ההקאה שהגיעה מייד אח״כ, הבכי.
לדברים יש נטיה להשכח אך אצלי הם פשוט משתרשים כמו הייתי קרקע פוריה.

כשהגיע לידי הספר תולדות האהבה חשבתי שהנה אני מוכנה לאמצו ללבי שהרי העלילה קוסמת כל כך:
ליאו גורסקי, פולני שחי במנהטן, אפוף זכרונות אודות חייו הקודמים במזרח אירופה ואינו יכול לשכוח את אהובתו. הוא כותב ספר נשכח אודותיה שמוצא דרכו אל נערה אשר שמה כשם אהובתו.

הסופרת נכנסת לנעליו של ליאו גורסקי ומשם מדלגת לסניקרז׳ של אלמה, הנערה; לא שוכחת את אחיה שנתון בספקטרום של הפרעה אישיותית לא ברורה ובינות משלבת ״קטעים״ שלמים מהספר הבדיוני תולדות האהבה.
ההתחלה המבטיחה לא כל כך מקיימת ורק לקראת סופו של הסיפור מתבהרת התמונה בדייקנות כמעט מיכנית ולגמרי לא טבעית.
לדברים שמחליקים באופן טבעי אומרים לפעמים באנגלית: Things fall into the right place.
לא במקרה המדובר. זה היה כמעט חובבני מצידה של הסופרת לשלב פרקים (שהיו כל כך מרגשים ומדויקים בעיני) מהספר שכתב ליאו ולהדביק אותם בין היומן שכותב האח לאלוהים לבין מזמוזיה המתבגרים של אלמה.
כאילו מעולם לה היה עורך לספר.

וחבל שכך; שכן עיני היו לחות פעם או פעמיים ויכולתי לשבת עם חבילה שלמה של קלינקס אלמלא היה רצף, רוצה לומר, בוגר יותר, בשל יותר. עם קצת יותר בשר ותפוחי אדמה בצד.

ספר שישכח ממני תוך פחות מחודש.
ואף על פי כן.

היה לי נחמד לקרוא.
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
shila1973 (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה, עמיר :-)
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
סקירה יפה.
shila1973 (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
יעל, תודה הספר אכן ״לא משהו״ למרות שראיתי פוטנציאל גדול בליאו
חלילה לי מלקפח את הנשים בענייני הלב, זכרונות ונוסטלגיה; פשוט הזכרתי את הגברים בהקשר של ליאו גורסקי, הדמות היחידה בסיפור שחשתי אליה אהדה
shila1973 (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה, רץ וזה מחמיא לי עד מאוד לקרוא זאת ממך!
רץ (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת - מרגשת המעידה עליך כאדם
yaelhar (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת מצויינת על ספר שלא אהבתי, וככל שהזמן מקריאתו חולף אני עוד פחות אוהבת. רק הערה - זיכרונות - בכל הטעמים - יש לכל האנשים, גברים ונשים...





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ