אני חושבת שקוללתי להתאהב בספרים שהשאלתי, ולזנוח ספרים שיש ברשותי. כמה אני עצובה שאני צריכה להיפרד מהספר הזה, שהעולם הרקום שבו שאב אותי והזכיר לי ילדות של גמיעת ספרי מדע בדיוני. רציתי לכתוב בנימת התנצלות שלא ראוי לקרוא ל'צד שמאל של החושך' ספר מדע בדיוני כפשוטו, כי זהו ספר של מסע הרפתקה של נוכרי בארץ זרה, של גילוי עצמי, של נחישות ואהבה – אך אני חוזרת בי. זהו מדע בדיוני במיטבו. אורסולה לה גווין משתמשת בז'אנר לפוטנציאל המלא שבו; חקר עולמות רחוקים מאיתנו, שטומן בתוכו גרעין אישי, ארצי, שקרוב ללב הקוראים.
גנלי איי (שלאורך הספר מופיע כגנרי), שליח של האקומן, ברית כלל-אנושית חובקת גלקסיות, נשלח לגתן (או:חורף), במטרה לשכנע את השליטים הפוליטיים להצטרף לברית. חורף, כפי ששמו מעיד עליו, הוא כוכב המצוי בעידן קרח, תנאי מזג האוויר בו קרים באופן קיצוני, וטרם פיתח קשר עם הכוכבים הסובבים אותו. אך הדבר המעניין והמיוחד ביותר בחורף הוא שלתושביו אין זהות מגדרית – הם אינם גברים או נשים, רק בזמן תקופת הזדווגות הנקראת קמר. גנרי, שתפיסותיו מגדריות מאוד, אומנם מודע לכך, אך מתקשה לתפוס באמת את חוסר המגדריות של תושבי גתן, ועל כן נוטה להתייחס אליהם כגברים כברירת מחדל, שלעיתים מפגינים תכונות נשיות (אליהן הוא מביע בוז לעיתים קרובות). מה היה קורה אילו לא הייתה אף חלוקה מגדרית בעולם? זו שאלה מרתקת, שלה גווין חוקרת בשלל היבטי החברה של גתן.
חרף מאמציו, גנרי מסתבך בסבך הפוליטי של ממלכת קרהידה, שם מבלה את רוב זמנו כשליחד, ובין השאר מוצא את עצמו במאבק כוחות שבו סבוך גם הנציב אסטרוון, שגנרי עצמו אינו יודע האם לבטוח בו או לחשוש מפניו. השתלשלות אירועים עגומה מובילה את השניים למסע בלתי אפשרי וארוך במרחבי הקרח האינסופיים של חורף, כאשר האויבים הפוליטיים נותרים מאחור, ואויביהם החדשים-ישנים הם הרוח, השלג והקור. בין השניים הולך ומעמיק קשר עמוק של חברות, הדדיות, ולבסוף גם אהבה עמוקה וזהירה מאוד.
תחילה תהיתי האם השימוש בשמות הגוף הגבריים לדמויות חסרות המגדר מופיעות גם בגרסה האנגלית, מפני שבאנגלית קל יותר להשתמש בתיאורים חסרי שמות גוף, ולאחרונה רווחת בה גם השימוש בשם הגוף הם (they) כשם גוף ניטרלית מבחינה מגדרית. תהייתי נענתה בסוף-הדבר המאוחר יותר שכתבה לה גווין בשנות ה-90 (הספר עצמו נכתב בשנות ה70), שאכן בעת כתיבת הספר נראה לה השימוש בשמות גוף זכריים ניטרלית יותר מאשר שימוש בשמות גוף נקביים, אך בדיעבד הדבר השפיע מאוד על הספר כולו. היא מתייחסת גם לאפשרות בשימוש בשם הגוף הם (they) ופוסלת אותו בטענה שהוא מבלבל, אך בהינתן העובדה שמאז שנות ה90 השתרש מאוד השימוש בו, מעניין מה הייתה חושבת על כך כיום. כך או כך, הספר נכתב בתקופה אחרת ומרגע שפורסם הוא הושלם. המחשבה 'מה היה אילו' היא בכל מקרה אנכרוניסטית, אך קריאת סוף-הדבר בהחלט מעניינת מאוד. בכל מקרה לדעתי השימוש בשמות גוף זכריים מתאים מאוד לחוסר היכולת של גנרי לראות מעבר למוכר לו (וקשה שלא להבין למה, הבחור האומלל בהלם תרבות מוחלט) וההבנה המבלבלת של אהבתו כלפי אסטרוון, שלאורך הזמן מתחיל לייחס לו גם תכונות 'נשיות'.
מעבר לכל השאלות והתהיות המגדריות שהספר מעלה, קשה שלא להתפעל ממלאכת הבריאה של לה גווין. לגתן יש קודים חברתיים, תרבותיים, היסטוריים, שמות לחודשים ולסוגי שלג שונים, סיפורי עם, פלגים דתיים ואתניים שונים, מעמדות, כללי נימוס (המשתנים בין האזורים השונים). אך עם כל זאת, אין היא מחייבת את הקורא להסתכל על שלל המושגים הללו בייאוש או להיעזר במילון מונחים. הבנת המונחים והמעקב אחריהם מעשירה מאוד את חוויית הקריאה, אך ניתן לעקוב אחרי המתרחש מבלי שהפרטים הללו יעיקו על הקריאה. גנרי איי עצמו מסתבך פעמים רבות בין הרבדים של גתן, ובכל מקרה נראה ששלל הפרטים האלו יכולים (ומזמינים) לקריאות נוספות בספר כדי לצלול עמוק יותר לתוך מחקר העולם הקר והמהפנט הזה, אם הקורא יבחר בכך.
לספר סיפור טוב היא מלאכה קשה; אך לטוות סיפור טוב בתוך עולם אחר משלנו היא מלאכה קשה פי אלף. בהקשר ההיסטורי, לה גווין היא בין הראשונים לשאול את השאלות הקשות שהז'אנר הזה מכיל בתוכו. מה מכתיב את החברה שלנו? מי מכתיב אותה? האם זה האקלים, החוקים, המגדר אליו אנחנו משתייכים? מהם הפערים שנוצרים בין האנשים בחברה הזו? הרי היוצרות של תרבות לוקחת עשרות אלפי שנים! צד שמאל של החושך הציב אלטרנטיבה למד"ב של אסטרונאוטים מול חייזרים ירוקים, ושם במקומם התנגשות בין תרבויות שביניהן פער פיזי ומטאפורי של שנות אלפי שנות אור. עכשיו, כשאאלץ להחזיר אותו לספריה בלב כבד, אולי בכל זאת אנסה להשיג לי עותק משלי לספר, כי הוא נגע עמוק בליבי. הוא ליבה מחדש את אהבתי לספרות המדע הבדיוני והאופציות הטמונות בו.
