ביקורת ספרותית על אנקת גבהים - פרוזה # מאת אמילי ברונטה
ספר טוב

---

משום מה בתקופה האחרונה יוצא לי לקרוא סיפורי אהבה טרגיים...
אהבתי המון דברים בספר, אהבתי את הכתיבה יוצאת הדופן, את המונולוגים והדיאלוגים השנונים, את האווירה והניחוחות המדיפים מבין עמודי הספר.
רגשותיי לגבי גיבורי הספר היו לא ברורים, לא אהבתי את קתרין וה'יתקליף, אבל אהבתי את האהבה שהם הרגישו, לא אהבתי את אכזריותם כלפי אחרים אבל אהבתי את חמלתם אחד כלפי השני ולעצמם,
עד לחלק השני של הספר לא התחברתי לגיבורי העלילה, ואז באה קתרין הבת, אותה אהבתי אליה יכולתי להתחבר.
ראיתי בספר קווי אופי דומים למחזות שכ"כ אהבתי, לרומאו ויוליה ולמקבת, והמון יצירות ספרותיות אחרות.
הי'תקליף היה טרגי בעיני, ריחמתי עליו בקטעים רבים ורציתי במותו באחרים, יחסי רחמים ושנאה לאורך הספר כולו.
לכל אלו שאמרו שאנקת גבהים אינו סיפור אהבה, אני חולקת עליכם, אין אהבה יותר מזה, אהבה ללא גבולות, אהבה גם באחרית הימים, אהבה אובססיביים מאין כמוה.
אהבהתם של הראשונים הייתה עזה ובלתי ברורה ואילו אהבתם של קתרין והרטון הייתה בוסרית, מתוקה ומתפתחת לאט לאט.
הסוף היווה עבורי סגירת מעגל וסוף לטרגדיה כ"כ גדולה שהחלה מתוך אהבה ונגמרה באובדן- מכאן והלאה יש רק שמש וקיץ ואהבה אין סופית
נשאבתי לתוך הספר, לתוך אנגליה הרומנטית שאני כ"כ אוהבת.
מחשבה אחת ליוותה אותי לקראת הדפים האחרונים: כ"כ חבל שאמילי לא הספיקה עוד...

» ביקורות נוספות של עדי
» ביקורות נוספות על אנקת גבהים - פרוזה #