ביקורת ספרותית על מצבי רוח מאת יואל הופמן

---

יש הרבה מקום להרף
--------------------------

לקרוא את יואל הופמן זו חוויה רוחנית. אני מרגיש קרוב לכתיבה שלו משום שהוא נמצא באיזשהו אופן על דרך של שירה. המשפטים שלו קצרים יחסית, גם אם הרעיונות מתמשכים. זו כתיבה כצורך. הוא מעלה את זיכרונות הילדות שלו בחיק משפחתו, אם כי זו לא כתיבה דווקא על חיק או על מגע אישי ובלתי אמצעי. הוא כותב על המחשבה ועל האדם שמהם ניתן לשער משהו על הקיום ולא רק שלו. הוא איש מסע, וככזה מנציח את זיכרונו מן העולם. הוא ניזון מחומרי חלום, משקיף מבעד להתגלויות בטבע, אוהב לזכור מן העבר, על מנת להתייחס לנפשותיהם של מי שהוא חווה אותם ודולה מהם להעיד על חוויות חייו. יש הרבה מקום להרף בתוך הזרם האסוציאטיבי של כתיבתו. יואל הופמן מחדש לספרות העברית. הוא מעצב טעם. לא מעניין אותו לספר סיפור דווקא, אלא דרך הכתיבה לחפש משמעות, להבין את העולם על פי תרחישיו. האם התרחישים שלו מבקשים ליצור דיאלוג? לאו דווקא. הוא נע בתוך הקיים, מבקש לברוא בשפה משל לחיים על פני אדמות. חשוב לו המבע העובר דרך הידע, כמו ההבנה שהוא רוחש בעולם. מנסה לשבור מוסכמות בקשר לקריאה שלנו, הוא מגיע מתורת הזן שממנה ניתן להבקיע הד מהסתכלות על הטבע, ובכלל זה על טבעו של האנושי. הוא רושם קצר בתוך הסתכלות מתמשכת הנבנית בחלוף הזמן מתרחיש לתרחיש ומספר לספר, על מנת להועיד מקום להסתגלות ולקשר בין בני אדם הנעים לגורלותיהם בעולם לא מכוון דווקא, אלא באמצעות הדמיון ומה שניתן לאצור ממנו בזיכרון. מפתיע, כשעל כל כריכה ממהדורת הספר הזה, הוא רושם רישום אחר או, אולי, סדרה של רישומים. אין בגימיק הזה אלא להפיג משהו אצלו בתוך הקיים. יואל הופמן מאמין בכוחה של המילה לשאתו אחרת מעל פני הקרקע. עסוק בעיצוב העולם הפנימי, אין לו אלא לפרק אותו שוב ושוב, לדלות ממנו עולם אפיגוני בזרם התודעה. בספר הזה, הוא עובר לדבר בגוף ראשון רבים, גם זו הצעה מן השירה של אבידן ושל וולך למשל.

» ביקורות נוספות של שמעון שלוש
» ביקורות נוספות על מצבי רוח