ביקורת ספרותית על ויום אחד עוד ניפגש מאת ליזי דורון
ספר מעולה

---

ספר זה הינו מעין סוג אוטוביגרפיה של המחברת,אחר חיפוש זהות האב שנעדר פיזית מחייה כילדה . המחברת מתארת הווי חיים שכונתית של משפחות ניצולי השואה על ילדיהם,סודות שקיימים ורוחשים ואינם מתגלים, רכילות מרושעת אחת על השניה ויחד עם זאת עזרה לזולת ללא סייג .אולם ליבו של הספר הינו בחיפוש זהותו של אב הסופרת שרק בבגרותה אחר מסע עקבי ולא עקבי ,מסחרר בהתפתליותיו, היא מגיעה לפתרון .והוא מפתיע וכואב ומחמיר את הלב .כמו כן אישיותה של האם אשר אף היא מסחררת בשכבותיה הרבות ובכל פעם נגלה פן חדש באישיותה לטוב ולרע .השלכות התנהגותיות ומחשבתיות של הדור השני והשלישי.
לספר יש שתי מגרעות : האחת: אופן כתיבתה הרזה של הסופרת גורע מחווית הקריאה .השנייה : ישנם משפטים מתליידים לאורך כל הספר ,אשר צריכים היו לרדת בעריכתו .
למרות זאת לקרוא את הספר היתה חוויה המשאירה את הקורא -מסוחרר, נדהם,ומרותק גם לאחר סיום הקריאה .

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על ויום אחד עוד ניפגש