ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 19 במאי, 2010
ע"י shortcuts
ע"י shortcuts
את ספרה הראשון של ליזי דורון, "למה לא באת לפני המלחמה", קראתי לפני כשבועיים והתלהבתי מאוד. ראיון עם הסופרת בעיתון רק גרם לי לרצות לקרוא את הספר הזה יותר. כשהשגתי אותו לבסוף, חיסלתי את הספרון מלא הרווחים ובעל הפרונט הגדול בכשעתיים.
הסיפור מסופר מנקודת מבטה של דורון, וכמו בספרה הראשון, גם כאן היא מספרת על חייה המוקדמים – אלא שהפעם הספר מזגזג בין ימינו לבין ישראל של שנות החמישים, שתושביה המבוגרים עדיין מלקקים את פצעי השואה. סגנון הכתיבה הסוחף של דורון מאפשר לקורא לא להתבלבל, אבל צריך להיות בפוקוס מלא כדי לא ללכת לאיבוד.
דורון חיה ללא אבא. מת? עזב מרצון? גר בארצות הברית? חולה במחלה סופנית? כנראה שכל התשובות נכונות בשביל דורון הילדה, שממציאה לה הרבה "אבאים" לפי מצבי רוחה. הדמויות של הקטעים מהעבר רובן משוגעות, מה שיוצר עולם די הזוי ואפילו סוריאליסטי במקצת. אותי התיאורים של המחשבות כילדה מול המציאות כבוגרת כבשו.
הקטעים שמסופרים בהווה מלאים בהומור שחור, בעיקר על החיים והמוות, שאותי אישית הצליח להצחיק. ליזי (עליזה, גלגול של אליזבת, כפי שמסתבר בספרה הראשון) מתחקה אחרי עברה כשהיא בשנות החמישים לחייה, ומגלה שהסוד היה קרוב אליה מתמיד. מדהימה במיוחד התמונה בסוף הספר, שפורסמה גם בעיתונות במסע יחסי הציבור לספר, שבו מצולמת דורון כילדה בחג פורים. מאחורי עץ מסתמנים תווי פניו של אביה.
מילה על הכריכה : הכריכה העדינה והיפהפייה נאמנה לתיאור בספר, והשם קולע (אם כי קצת סוחט דמעות לטעמי). מאוד אהבתי את התמונה, שעוצבה וגם צולמה על ידי עדה רוטנברג.
לסיום : ספר מרגש על העבר והווה, סוחף ורווי בהומור שחור. מומלץ, למרות אורכו הקצר מדי.
ויום אחד עוד ניפגש / ליזי דורון, הוצאת כתר, שנת הוצאה 2010, 188 עמודים.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
