ביקורת ספרותית על חשכה נראית - זיכרון של שיגעון מאת ויליאם סטיירון
ספר מעולה

---

במסמך מרשים ומאלף זה מתאר ויליאם סטיירון את התפתחות הדיכאון האמיתני שפקד אותו בשנות השמונים- דיכאון קשה מנשוא ומשתק -ואת ההתמודדות איתו. קשה לכתוב ביקורת על ספר כזה, קשה למצוא את המילים הנכונות...
החוויה המכאיבה של סטיירון נעשית לאורך הספר כה מוחשית, שבפסקאות לא מעטות עלו דמעות בעיני. סטיירון עוזר לנו לגעת, למשש, בעיני רוחנו- מה זה דיכאון. הוא הופך את החשכה לנראית. התאמה כזו בין תוכן לכותרת כבר מזמן איני זוכר.
סטיירון הוא אמן בתחום הפרוזה, תיאוריו ודימוייו השאירו אותי לעיתים עם פה פעור.חוץ מתיאור זיכרון כאבו הוא מציג דיון היסטורי (מביא דוגמאות של מפורסמים שסבלו מהמחלה כמו רומן גארי,ידידו), חברתי ופסיכיאטרי אודות המחלה. פסקאות רבים כתובים בצורה יפהפייה,עם חדות עין ודיוק מעוררי התפעלות, מתוכם בחרתי:
"הצורך המודרני שלנו- צורך שאולי אפשר להבינו- להקהות את קצות שיני-המסור של רבים מן התחלואים שנוחתים עלינו, הביא אותנו לידי כך שאנו מגרשים מעל פנינו את המילים החריפות, המיושנות: בית-משוגעים, בית-מחסה, טירוף-דעת,מלנכוליה, חולה-רוח, שיגעון. אבל לעולם אל תרשו לעצמכם להטיל ספק בכך שהדיכאון, בצורתו הקיצונית הוא שיגעון.השיגעון נובע מתהליך ביוכימי סוטה...כאשר כל המהומה הזאת מתרחשת ברקמות של המוח, ההצפה והחסך המתחלפים, מה פלא שהנפש מתחילה להרגיש מעונה,מוכה, ותהליכי החשיבה המרופשים רושמים לעצמם את סבלו של איבר אחוז עוויתות.לפעמים, אם כי לא ממש לעיתים קרובות, נפש שכך היא מופרעת עשויה לפנות למחשבות אלימות כלפי אחרים. אבל כאשר הנפש מופנית באופן מכאיב כלפי פנים, אנשים הנמצאים בדיכאון בדרך כלל מסוכנים רק לעצמם. השיגעון של הדיכאון, אם נדבר בהכללה, הוא האנטיתיזה של האלימות.אכן הוא סערה, אבל סערה של אופל.לא עובר זמן רב ומופיעות התגובות האיטיות,כמעט שיתוק,אנרגיה נפשית מוחנקת עד קרוב לאפס. בסופו של דבר,הגוף הוא זה שמושפע וחש מותש, סחוט".

בלתי נשכח.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על חשכה נראית - זיכרון של שיגעון