בספרו "אישיות, תרבות והחברה הערבית", דן פרופסור מרואן דוירי- בעל קליניקה בנצרת
וחוקר בתחום פסיכולוגיה בין-תרבותית- באופן מרתק בהתפתחות האישיות הערבית בהקשר היסטורי-פוליטי,
תרבותי-חברתי וכלכלי רחב (של המזרח התיכון).
דוירי דוגל במודל מערכתי systemic שלפיו יהיה פשטני לנסות להבין את התפתחות הנפש בעולם הערבי
בלי לקחת בחשבון שינויים פוליטיים-חברתיים-כלכליים לאורך ההיסטוריה. בחלקו הראשון של הספר
הוא פורש ארבע תקופות היסטוריות שהשפיעו על הקולקטיב הערבי (במודע ולא -מודע הקולקטיבי):
1. אלגאהליה (תקופה לפני תחילת האסלאם) 2. האסלאם 3. תקופת הכיבוש (למשל האימפריה העותמאנית)
4. עידן התחדשות וספיגת התרבות המערבית באופן אינטנסיבי (המאה ה20).
לפי השקפתו של דוירי תקופות אלו הטביעו את חותמם על הזהות התרבותית הערבית בשני צירים:
ציר הקולקטיביות (למשל בחיי המדבר הפרט נשען על ה"קבילה"/שבט כדי לשרוד) מול אינדיבידואליות
ציר השולט מול הנשלט.
דוירי טוען שבהעדר שירותים שמספקת המדינה, או בסיפוק שירותים אלה של רווחה במידה מצומצמת למדי,
נשאר הפרט תלוי במשפחתו, מקבל ממנה תמיכה, הגנה וביטחון כלכלי, אך מצד שני הוא צריך להישאר צייתן
למערכת הערכים והנורמות שלה (שמשקפת את מערכת הערכים הרווחת בחברה). תחת תנאים אלה המימוש
של הפרט הוא במונחים של מידת התאמתו למשפחה ומתרחש בתוכה, ופחות מימוש עצמי. חתירה למימוש עצמי יכולה
להביא לריחוק מהמשפחה במקרים מסוימים, אם הערכים של הפרט והמשפחה סותרים.
דוירי טוען בחלקו האחרון והמסקרן של הספר, שטיפול פסיכולוגי, כפי שהוא מתקיים במערב, דינו הצלחה מצומצמת
בלבד, אם בכלל, בחברות ערביות. במדינות מערביות ההתפתחויות ההיסטוריות-חברתיות (למשל הפרדת מוסדות ממשלתיים
ממוסדות דתיים) הביאו בצורה טבעית להתפתחות תיאוריות פסיכולוגיות שמתמקדות בפרט כישות נפרדת, ואילו בחברות
מסורתיות מזרחיות ההנחה שנפש הפרט היא ישות מובדלת מהחברה היא שגויה , ולכן טיפול שמתמקד בפרט
לבד לא יניב תוצאות. כדוגמה, טיפול פסיכודינמי שיתמקד באלמנטים התוך-נפשיים של המטופל/ת וינסה להביא את המטופל
למודעות והבעה של רגשותיו האמתיים יכול להביא לקונפליקט חזק בינו/ה לבין המשפחה/חברה המסורתית.
דוירי לא מתאר בהרחבה כיצד הוא מדמיין לעצמו טיפול מותאם יותר לחברה שבה הפרט שרוי בסימביוזה
עם המשפחה. הוא מספר על אפשרות Outreach therapy, אך לא מפרט.
הספר כתוב יפה, מרתק וגרם לי לחשוב על עבודתי רבות, כפסיכולוג שעוסק בטיפול. הוא נכתב ב 1997, ומעניין
לחשוב על מה שהתרחש גם מאז, למשל המהפכות בעולם הערבי ולאן הן מובילות בתחום זה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
