ביקורת ספרותית על חשכה נראית - זיכרון של שיגעון מאת ויליאם סטיירון
ספר בסדר

---

את הספר הזה, כמו רבים מהספרים המעניינים שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות, התבקשתי לקרוא לצורך הלימודים. הקורס הנוכחי עוסק בהפרעות נפשיות, והתבקשנו לקרוא את הספר (חלקים ממנו, ליתר דיוק) סביב הלימוד על דיכאון. היות שהתקשיתי לתמצת את הספר בדרך הרגילה החלטתי לוותר על ביקורת רגילה ולהביא לכם את התרגיל שהגשתי על הספר, ערוך במקצת. יש כאן הדגמות של הדרך בה סטיירון ממחיש שלושה מתוך תשעת הסימפוטומים של דיכאון. מיותר לציין שהספר מתאר את כולם באופן מרשים, על אף שמדובר בחוויה אישית ולא בתיאור פסיכולוגי רשמי. אני לא יודעת אם תלמדו מזה הרבה על הספר, אבל אני מקווה שלפחות תחוו מעט מהתחושות שהוא מעלה.


1. חוסר עניין ו/או הנאה- סטיירון מתאר כיצד הוא חש קהות חושים קיצונית מול אירועים והתרחשויות שהיו אמורים לעורר את התעניינותו ואף להעניק לו תחושה חיובית.
הדבר בולט בעיקר בתיאוריו את קבלת הפרס שזכה בו, אירוע שע"פ כל הדעות היה אמור לעורר בו רגשות של שמחה וגאווה. תחת זו סטיירון מתאר את הטקס והאירועים הנלווים במילים אדישות ואף מוטרדות, עד כדי כך שהוא אומר כי "אילו רק הייתי מסוגל לחזות את מצבי הנפשי בשעה שתאריך הפרס הלך והתקרב, כלל וכלל לא הייתי מקבל אותו".
חוויה זו הולכת ומתגברת במהלך הנסיעה, ובארוחה החגיגית שנערכת לכבודו חוסר השקט וקשיי הריכוז כה גבוהים עד כי המעטפה, ובה הפרס (בסכום של 25,000 דולר!) נשמטת מכיסו. "האבידה הזאת השתלבה יפה בשאר הכישלונות של ארוחת הערב: חוסר היכולת שלי להרגיש תיאבון כלשהו מול המגש האדיר של פירות ים שהונחו לפני, חוסר היכולת אפילו לנסות ולצחוק... הרגשתי איך חברי הצרפתים חשים שלא בנוח- הם ראו את מצוקתי".

2. נדודי שינה או שינה מרובה- במהלך הטקסט מתאר סטיירון מספר פעמים את קשיי השינה שלו, שהשפיעו עליו באופן משמעותי ואף מנעו ממנו את ההקלה שבניתוק מהעצב למשך פרק זמן כלשהו. כך למשל הוא מתאר כי בנסיעתו לפריז ההתמודדות עם הסיטואציה החברתית הייתה קשה אף יותר מפני שלא התאפשר לו לישון ולהירגע לקראתה:
"לחוסר השינה המשחית ממנו נפגעתי כל לילה התווסף הפגע של חוסר היכולת הזה להירדם אחרי הצהריים... שהיה נורא לאין שיעור מפני שפגיעתו באה במהלכן של השעות של המצוקה הקשה ביותר. יותר ויותר נעשה לי ברור כי לעולם לא אזכה עוד אפילו בכמה דקות של הקלה מן התשישות הזו שלי".
מדברי סטיירון מתבהר כי נדודי השינה אינם רק בעיה בפני עצמה כי אם גם פגיעה חריפה ביכולת התפקוד היום-יומית, הן לאדם במצב בריא וודאי לאדם שמשקיע משאבי נפש רבים מן הרגיל בהתמודדות עם אתגרי היום.

3. מחשבות אובדניות- מחשבות אובדניות הן סימפטום מובהק של דיכאון קשה, וכפי שסטיירון מסביר הן תוצאה טבעית ומובנת מאליה לאדם במצבו. מחשבות אלו אינן בגדר רעיון חולף אלא הופכות להיות נושא נוכח בתודעה, שמוצא לו ביטוי באופן יום-יומי.
"...לאמיתו של דבר רבים מן החפצים אצלי בבית הפכו עבורי למתקנים פוטנציאליים להשמדה עצמית... המחשבות האלה אולי יכולות להיראות מקאבריות אך הן אמיתיות... הן אצל אנשים בעלי נפש מדוכאה לעומק מה שחלומות בהקיץ של תאווה הם אצל אנשים בעלי מיניות עזה".
סטיירון מוסף ומספר כי קיננה בו הידיעה שעליו להשמיד את מחברת המחשבות האישיות שלו טרם מותו, וכי מחשבה זו מעידה על תכנון סביר של התאבדות. למעשה, ידיעה זו היא שהצילה את חייו בהיותה תמרור אזהרה רגע לפני ניסיון ההתאבדות וההתמוטטות הסופית.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על חשכה נראית - זיכרון של שיגעון