"השקר הוא חלק בלתי נפרד מהדרך שבה כל בני האדם לומדים להכיר זה את זה, יוצרים קשרים חברתיים, עסקיים, ורומנטיים, מחנכים את הדור הצעיר, בוחרים את המנהיגים הפוליטיים, ומנהלים תקשורת בסיסית " כך על פי המחקרים. רובנו משקרים אפילו בלי לדעת... אז נכון שחלקנו משקרים יותר, חלקנו פחות, אבל אנחנו משקרים גם לאנשים הכי קרובים לנו. אז איך זה מתנהג כשאנחנו משקרים בזוגיות ולא רק "שקרים לבנים"?

ההסבר האבולוציוני

לא רק המראה של הספר אלא, הכישרון של הסופר ואיכות התרגום מזכים אותו בחמישה כוכבים. את <mark>ברנהארד שלינק</mark> קראתי לראשונה בהמלצתה של דודתי ז"ל. היה זה "אהבות מוברחות" - קובץ סיפורים. התיאבון לשלינק נפתח וזמן קצר אחר-כך, רכשתי ספר נוסף שלו - נער קריאה. גם ספר זה הותיר בי רושם עז ולא רק זה, הסרט שהופק בעקבות "נער קריאה" רק תרם לחיזוק ההתרשמות החיובית שלי. את הספרים שאני קוראת לא תמיד אני רוכשת. אבל את שלושת

#
זה סיפור שכתוב בסיגנון רב תנופה ומלא עזוז. הוא מתאר תשלובת ענקית של מפעלים כימיים במאנהיים, שיש לבעלים שלהם המון כוח פוליטי. התשלובת מסתמכת על מערכת מחשבים שכוללת גם ניהול המפעל וגם בדיקות ודגימות של פליטת חומרים מסוכנים לאוויר. החוקר הפרטי הנכבד זלב, אלמן שנים רבות ורווק מבחירה, בוחן את סביבתו הנשית בעיני צייד מיומן. הוא מפלרטט פחות או יותר עם כל מי שיכולה ללבוש חצאית (גם אם היא לובשת מכנסיים

#
הספר הזה מנסה לפענח את המונח "חזרה הביתה" מתוך נקודת ראותו של האיש שחווה אותם. פיענוח המונח הזה מסובך ביותר. הוא עוסק ברמזים, תחושות, זכרונות, דימויים ואף דמיונו של הזוכר. הוא נתלה באילנות גבוהים – יוליסס מ"איליאדה", העושה דרך ארוכה ונתקל בהרפתקאות ופיתויים להישאר, ובכל זאת מנסה, ואף מצליח, להגיע הביתה למנוחה, לנחלה ולאשה.

פטר דבאואר נולד בגרמניה בדמדומי המלחמה. אמו, שגידלה אותו לבדה, היתה

הספר "הדרך הביתה" היווה עבורי ניסיון לצלוח את קטעי העיון, המחקר וההגות הפזורים לרוב בספר שאמור להיות "פרוזה מדויקת ללא רבב..." ( אקהארד פור) אבל לא כך הוא מוגדר בעיני. ממה כן נהניתי בספר ? מכל מה שנותר לאחר הנפוי שערכתי תוך כדי קריאה -מעט פרוזה -לספר בן 334 עמ' -פרוזה הנבלעת בקטעי מחקר משמימים ומיותרים. ציפיתי לספר מרתק הרבה יותר מסופר שכתב את "נער קריאה" . אין מנוס מן המסקנה שמחבר רב מכר כבר

'איך שהאסון ממשיך ומתגלגל...' - סוף שבוע אחד - <mark>ברנהארד שלינק</mark> ;
הוצאת מחברות לספרות ; תרגום - חנה לבנת


ירג משתחרר מן הכלא בגרמניה לאחר עשרים שנים. אחותו, כריסטיאנה לוקחת אותו לבקתה הנטועה בלב יער ואגם, שחוקה וממורטת, אליה הזמינה את חבריו של ירג - כדי לשמוח בשמחת שחרורו, להקל עליו את הכניסה לחייו המתחדשים.
האנשים מגיעים ואנו מתוודעים הן לסיפורו של ירג והן לסיפורו של כל אחד מהם - דרך ציר זמן

פעם, באולם תיאטרון באחת מהצגות הערב, מאחורי הקלעים בחדר ההלבשה של השחקנים, מצאתי כמה ספרים נטושים. אז גנבתי לי אחד אבל אל תגלו לאף אחד. מעניין שיותר מעלילתו של הספר, מצאתי עניין כיצד אותם הספרים הגיעו אל אותה "ספריה" נטושה ונסתרת אי שם בהיכל תרבות במרכז הארץ. האמת, שזו הייתה יכולה להיות התחלה נפלאה לאחד מהסיפורים הקצרים בספר הזה.

אהבות מוברחות זהו ספר שתוכנו הוא מקבץ סיפורים על אהבות אסורות ונ

#
ההתנהגות המינית עברה שינויים מפליגים בעשרות השנים האחרונות. נורמות העבר שהכתיבו באופן נוקשה את ההתנהגות הזו, גררו סיפורים כמו "שרי"של קולט על אשה מבוגרת שקיימה "בית ספר ליחסים אינטימיים" לגבר צעיר ממנה, וטכסי-חניכה של אב המביא את בנו הצעיר לבית הבושת כדי להיפרד מבתוליו, תיארו את הכשרת הגברים הצעירים לחיים עם נשים צעירות מהם, שהיו, כמובן, נטולות ניסיון מיני קודם.

<mark>שלינק</mark> כתב פה סיפור על מיכא

אני אוהבת סיפורים קצרים. אני מעריצה סופרים היודעים לתמצת רעיונות וסיפור במעט מלים. ומעריצה את הסופרים שזה הז'אנר אותו בחרו – לא לכתוב סיפורים "בדרך לרומן", לכתוב אותם בלי להתנצל, כמו או. הנרי וקלי לינק. אלה סופרים שבסיפוריהם אין מילה מיותרת, והם יהיו מושלמים יהיה אורכם אשר יהיה - עמוד או 50 עמודים. הספר הזה הוא אוסף סיפורים קצרים (<mark>שלינק</mark> כתב גם רומנים) אבל לא נראה לי שהוא מצליח למצוא את החידוד הנכו