• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
השליח

השליח

מאת מרקוס זוסאק

הביקורת של אורי רעננה

תמונה של אורי רעננה
דירוגדירוג
הוצאה לאור:אופוס
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אור
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

ספר נחמד
ראוי לקריאה, מותח לקראת הסוף
הפריע לי קצת המוסר הנוצרי שבתוכו, אבל אין בזה כדי להעיב על ההנאה מהספר
אינני פסיכולוג, אבל ההרגשה שלי שיש תהליך פנימי של הגיבור לקראת ההכרה העצמית שלו.
מסקנה נוספת היא שלא כל המעשים שאנו נדרשים להם, הם מונומנטליים לעתים גם לתת גלידה לאשה עייפה זה מעשה חשוב.ולכל בעיה מוגדרת אחרת ויש לה פתרון שונה.

בקיצור נהניתי

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של פיית הספרים
פיית הספרים
תמונה של כרובי
כרובי
2קוראים|גיל ממוצע45|100%נשים

על המבקר

תמונה של אורי רעננה

אורי רעננה

ותיק
חבר מזה 16 שנים
951 ביקורות•30 נבחרות•6,487 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של אורי רעננה
אורי רעננה
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות951
ביקורות נבחרות30
לייקים שקיבל6,487
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת373ספרות מקורית206מתח ריגול והרפתקאות72

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אורי רעננה

אהבה בשש תיבות

אהבה בשש תיבות

מיכל בראון

ספר רב תחומי על משפחה בסיסי של גיבורנו דניאל בון-הבן, אנטון האב והגורם המסובב את התהליכים הוא האם.
זוהי מערכת סגורה של יחסים תלות, של כל אחד מהגורמים, שיוצרת משקעים במיוחד אצל בון. מערכת זאת עטופה אצל בון ביכולת לקישוריות והתקשרות ישירה שבסיסה אינו בעל ציפיות לטווח ארוך.
ועדיין חלונות פתוחים וקשרים נוצרים. וכמו במנהרה, על ידי שני צדדים. בון ואביו, בון ואימו בקשר וירטואלי, ובון וויוויאן: אשה דינמית, וחודרת מבט ותבונה.
הספר כתוב כמו מוזיקה בעוצמות שונות. במהלך הקריאה, נפרמת לאט לאט ובצורה רגישה , מערכת אילוצים ומגבלות שבון כפה על עצמו.
הקריאה הפכה אותי שותף אמפטי לגיבור, בלי קיטש שיכל לסתום את נימי ההבנה והמסרים שהספר נותן.
שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
הנהר הקפוא

הנהר הקפוא

אריאל לוהון

קראתי את הספר בהנאה מרובה , למרות הסתייגות יחידה.
מדובר בתקופה "עוברית" בחיי ארצות הברית המתהווה. עדיין מותר להשמיד ילידים, והמשמיד הופך לגיבור וממונה ל.. שופט. בתקופה זאת, שניתן לראות בה מעצבת את עצמה לדורות הבאים, לשופט דרגות חופש בקבלת החלטות, ויכולת לעבור כהרף עין מתפקיד זה לתובע או עד.
הדיונים מהירים, והמעבר מהירארכיה אחת לגבוהה יותר, מהירים. גם שיטות החקירה הן פשוטות, ולכן גם מערכת הצדק והקהל שמגיע למשפט אם זה בפאב או במקום דומה, סמכות להביע את דעתם.
כשאני כותב שורות אלו,עולה בי תמיהה איך התפתח תהליך מופלא של מערכת מסודרת ומאורגנת כמו זו הקיימת היום.
בתוך מערכת זאת יש ערכים. במרבית המקרים ברורים כמו זכות הקניין ואחרים. בכל מקרה חברות והריון טרום נישואין, נחשבים לניאוף וחרפה. אפילו אם הזוג מתחתן מיד. במקרים אלו שולם קנס קבוע, למדינה??
הסיבוך מתחיל במקרים של אונס, שאין בן זוג מוכח, או במקרה הגרוע יותר, אחד האנסים הוא השופט.!!!
שם הנאנסת חיה בבושה גם אם תתלונן על האנס.
ציר העלילה מאויש על ידי מרתה ואפריים, שלמרות שנות הנישואין הרבות, עדיין נוהגים כזוג צעיר. אפריים עשה לעצמו חיים קלים ומשתמש בפסוקים של "שיר השירים" על פי המקור, או בהתאמות קלות כתבלין לביטוי אהבתו.
מרתה היא מיילדת, ומרפאה בצמחי בר, פסיכולוגית לעת מצוא, ובעיקר יזמית חברתית.
מכאן מובנת מעורבותה בכל ההיבטים של חיי הקהילה, וביניהם חקירת מקרה רצח ואונס.
מכאן אני ממליץ לקוראים להתרשם בעצמם מהספר.
הכתיבה בספר היא יפה, תיאורית ודינמית. היא אינה מחמיצה פרטים חשובים, ומביאה את האווירה של המקום, הריבוד החברתי, וקשיי החורף שהופך את המקום לנהר קפוא.
הבעיה היחידה שמצאתי בו היא שהדינמיקה ומקצב הספר "מואטים" במקומות מסויימים על ידי פירוט יתר.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
אהבתו היפה מכול של דון ז'ואן

אהבתו היפה מכול של דון ז'ואן

ז'ול ברביי ד'אורווילי

ספר טוב מאוד בחלקו הסיפורי ומצויין בניתוח המנגנון הפסיכולוגי הנשי כפי שמתואר בספרות, ובגישת פסיכולוגים שונים כמו לקאן או פרויד.

הספר מביא שני תהליכים שמשלימים אחד את השני:
- רצונה של אישה אצילה להינקם בבעלה על ידי ירידה לזנות בצורתו השפלה ביותר.
- וידוי של בתה הקטנה, שמזעזע ומציג לאישה את המחיר שמשלמים בגישה זאת.
ספר קצר עם סגנון כתיבה מעודן, ונוגע ללב.

כאיש שאינו מודע לגישות הפסיכולוגיות בנושא זה, הזדעזעתי בתחילה מהמהלך ה"אמיץ" של האישה.
והנה באה ענת רונן ומקשרת את הרכיבים הללו לסיפורים כמו זה של "כרמן". עד היום זיהיתי את כרמן כחלוצת השחרור הנשי, והנה להופעה הראשונה שלה כאישה שהיא קלה כפרפר באהבה, יש משמעות נשית שראוי להעמיק בה.
הוא הדין בספר "סיפורה של O" ואחרים.
כדאי לקרוא את הספר.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
ילדי המבחנה

ילדי המבחנה

יהושע (שוקי) דור

ספר זה גרם לי לחוסר שינה ויום שלם של קריאה עד שסיימתי אותו.
נושא ילדי מבחנה או השתלות חוץ גופיות על כל צורותיהן, יכול להיות חבילה קשה לעיכול. וכאן השכיל הכותב להביא את התהליכים, כשהם שזורים בהיסטוריה האישית שלו על גווניה.
מזלו של פרופסור יהושע דור דומה קצת לגלישה על גלים. לתפוס את הגל בהיווצרו, ולרכב עליו לכל אורך הדרך.
במקרה שלנו הכותב חווה את התחלת המחקר, ולווה אותו תוך בניית מרכז מפואר לנושא במרכז הרפואי בשיבא.
הוא הבין כי ההפעלה וההגעה להישגים מותנית בהעמקת התודעה בציבור, ואפילו קבלת היתרים מרבנים אורתודוקסיים וחרדים.
ואפילו רומן אפלטוני עם אדווינה, חוקרת מעולה, מוסיף תבלין. בצד תהליכים של ניסוי ותעייה.
הישירות והכנות בכתיבה מתבטאים בהבאת תחרויות בין קולגות לא דווקא לעבודה הישירה, אלא של טרמפיסטים כמו פרופסור משיח, שקופצים בראש, בסוף תהליך מורכב וארוך, וכל מה שנותר הוא להוליד את התינוק בלידת חתך.
הספר מביא תהליכי הקפאת זרע, ביציות ואף עובר.
הסיפור של קיוון כהן, מרגש במיוחד, ואותו אשאיר לקוראים.
לא נתתי ציון מרבי, כי חלק מהאפיזודות דורש ניכוש, אבל אין בזה לפגום מהערך המוסף שספר זה נותן לקוראיו.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
הנאום הריק

הנאום הריק

מריו לבררו

תמיד תהיתי מהוא אקזיסטנציאליזם, והנה בקריאת ספר זה התגלה לי סוד הפלצנות.
עליך לכתוב נשגבות על לא כלום!!!
למשל, אני והמוחק (אם יש דבר כזה היום), ויחסי אל ... הממשלה, אפשר גם שואה, או כל דבר אחר.
אם אצליח להגיע ל 172 עמודים, אהיה מקובל על החברה הגבוהה ואולי יצטטו אותי, בפגישות קוקטייל.
למשל:" מצב המוחק מול דף ציורי ילדים מעלה שאלה משפטית ובעיקר אתית.."
יכמו שאמר הילל הזקן " ואידך זיל שלים.." והתרגום " ומכאן צא ולמד.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
סרטי מרקורי מציגים

סרטי מרקורי מציגים

אנתוני מארה

לעתים יש ספרים שקריאה בהם יוצרת רצון לטעום את תוכנם לאט לאט.
כזהו הספר הזה.
כמות מטבעות הלשון , התיאורים הישירים והסמויים בו, עצומה. וכל התעמקות בו מביאה עוד תובנות.
להלן כמה דוגמאות:
"איפה הכלא?" שאלה מריה.
"אני חושבת שהכל כאן כלא."
כל מקום שאליו מריה הסתכלה החזיר לה מבט מאשים.
או, לאחר רעידת אדמה ליד האטנה:" הנחשול בלע ערים שלמות .. ופלט אותן כמעלה גירה .... סביב סביב , יצורי ים משונים טבעו באוויר".
וקטע אחרון :( מעיתון) "סיניורה אוגוסטינו. אי ספיקת לב."
"יש אנשים עם מזל" אמרה אנונציאטה. .... " הלב שלי הפסיק לספק כבר מזמן, ואני עדיין פה"
והנושא, קצת מתאים לתקופתנו, ערב מלחמת העולם השניה, נקבעת ועדה בארה"ב לצנזור סרטים, וספרים לא ראויים. יש צנזורה, ומתפתחות טכניקות לעקוף אותה.
ספר רב שכבתי מענין ומרתק.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
דלת אמות

דלת אמות

יערה ענבר

אודה ואתוודה כי כמעט ולא קראתי ספר זה.
איני דתי ולא, כל שכן, חרדי. ההתעמקות בתלמוד נראתה לי , עד לקריאת ספר זה, טובה לחרדים. נתקלתי בפרשנות "משפטית" שניתנה על ידי רב לסוגיה מסויימת, והוקסמתי מהמתודולוגיה שלה.
ומצד שני , אמרתי לעצמי, " נו, זה כל עורך דין להטוטן יכול לעשות".

הפעם גיבור הספר הוא פרופסור לתלמוד, חילוני במוצאו, וחילוני כיום, שמדבר על ערכים אנושיים המצויים בתלמוד ויחס הרבנים אליהם.
אחד מהעיקרים שמוזכר שם הוא קידוש ומתן מקום למחשבות שיוצרות מחלוקת או "איפכא מסתברא" שנדרשה בשביעי לאוקטובר, ולא הייתה. ויש עוד דוגמאות.
בטרם תידרשו ללבוש קפוטה ושטריימל, אומר כי הדברים שנאמרו לעיל, הם במסגרת הסיפור.
עיקר הדברים הם ביחסים במשפחה, שמובילים לגירושין של ההורים, והשפעתם על התפרצות שקט והסתגרות קטטוניים אצל הבן. נ(ו)חם שמו.
הפורקן של הבן הוא בצילום, ובזה הוא מבטא את עולמו הפנימי.
היחסים במשפחה דינמיים ומרתקים, אנושיים כל כך, בכל הקליפות שלהם. אלישע האב שמנסה להתקרב לנחם אבל חסר כלים, לילי האם עם יכולות מעשיות לא שימושיות, ומעגלי המשפחה המורחבים. בל נשכח את פוקוס, כלב רחוב , בעל תבונה ואינטואיציה שמשמן את העלילה.
ספר כתוב בכישרון, שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
בוגדת נאמנה

בוגדת נאמנה

אולסיה קנטור

השאלה שהספר מעלה היא כיצד לשרוד במנגנון דיקטטורי ש"מתפרנס" מהלשנות, הפחדה בשיטות שונות, ותקיפת יצר ההשרדות הטבעי של האדם.
המקום: רוסיה הסובייטית עם מנגנוניה ה"משוכללים" בצורת העלמה של יחיד או קבוצה, זריעת אי אמון בין ה"אזרחים", ובעיקר ניצול הכוח להטבות אישיות.

על הקרבן להחליט אם ל"שתף" פעולה, ולקבל מטריית הגנה, או להצמד לעקרונותיו ולקבל את העונש המתאים.

כך היא סופיה שאביה נעלם ביום אחד, ומשפחתה יוצאת אל היער לחיות בצד הפרטיזנים.

סופיה אינה מוותרת על מטרתה למצוא את אביה ולדעת מה קרה לו. היא מקריבה גם את גופה לצורך הענין, לאו דווקא בקהות חושים.

הסוף מפתיע אך הגיוני. וזאת אני ממליץ לקוראים לחוות בקריאת הספר.
העלילה דינמית קצבית ומעניינת.
שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
מפקד השדה הגדול מכולם

מפקד השדה הגדול מכולם

אלישיב שמשי

נכנסתי לספר זה מכמה טעמים.
א. דמותו של יגאל אלון בהיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, היא מוחמצת. זאת לדעת חוקרים רבים. פשוט הוא נפל ברשתו של בן גוריון, ולא קיבל את המגיע לו כשהדמות המקבילה היא משה דיין.
ב. אלון זכה לביוגרפיה מפוארת , כתובה על ידי אניטה שפירא שכל מה שאני יכול לעשות זה לגרוע מעוצמתה.
כשקראתי את הביוגרפיה שכתבה שפירא, הרחתי את הטבונים בכפר תבור כיגאל גדל שם עד למעבר ללימודים בבית הספר כדורי.ואילך.

מאידך, אלישיב שמשי הוא היסטוריון צבאי, אמיתי ( לא כמו כמה פיברוקים מפוארים על מלחמת השחרור). וככזה, הוא מרים עיניו אל המכלול. לדוגמה ספרו "היכן אני נמצא לעאזאזל" , על טעויות ניווט בקרב ומשמעותן.
הוא אינו מחליק בעיות מחד, ואין הוא כותב להביא לגיליוטינה את מושא הדיון שכשל או ההיפך.
אלישיב סיים את הצבא כאוגדונר, ואני סיימתי שירות מילואים עם אותו צוות,בתפקיד נהג טנק עם אותו צוות אורגני,( צוות בריבי), בכל המלחמות. ואני עוקב אחר ספריו.
בספר זה משתדל אלישיב להציג את יגאל אלון מההיבט הצבאי , הטקטי והאיסטרטגי. כיצד התפתחה אצלו הדמות של המפקד שלוקח אחריות לטעויותיו ולאלו של פיקודיו. כיצד הוא הבין נכוחה את הביטוי "בתחבולות תעשה לך מלחמה", וזאת באמת, במקרים רבים, במצב של "מעטים מול רבים".
אלישיב מצליח להביא את הקרבות ומורכבותן הן מנושאים איך להפיק יותר מהכוחות העומדים לרשותו, טקטיקות, הגישה העקיפה ועוד ועוד.
שלא כמו בספריו האחרים, חסרות כאן תמונות, ובעיקר מפות או תצ"א. השימוש בשמות הישובים הערביים המקוריים, צפוף מדי והקשה על הקריאה הרציפה.
מצד שני ניתן לראות צבא צעיר, ללא משמעת. לא אחת , מג"ד מחליט לסגת, מבלי לדווח על כך למעלה, כי ירו עליו מספר כדורים, החליט כי האוייב חזק יותר וכהנה וכהנה.
אותם מגדי"ם, ואחרים לא הבינו כי הכוחות האחרים תלויים בהם.
ובתוך כל הקרבות היו נצחונות, לעתים עם הרבה מזל.
בתוך הסיפור עולה הפוליטיקה.
יגאל אלון מתבקש לאייש תפקידים ברמות שונות. והנה הפלא ופלה, נבחרו רק אנ"ש, אנשי פלמח, קיבוצניקים. לא נבחר איש ( למעט מיקי סטון), לתפקידים אלו .
איך אומר אהרון ברק " חיפשתי , אבל לא מצאתי."
איך אומר אחי שהיה בצוות של התותחים שהבעירו את שדות החיטה ליד הדגניות ועצרו את הסורים במלחמת השחרור: עצרנו אותם יחד , הקידום היה לפי הקיבוץ.
גם כשצריך לספר לבן גוריון על הכשלונות בלטרון, נשלח בסוף רבין לבשר לו.
( למה זה מזכיר לי משהו באוקטובר?)
יצאתי בהרגשה כי בנושאים אלו ( מינויים, ודיווח לדרג בכיר), עדיין אנחנו מכים על אותו סדן, אולי עם פלפון ולא בג'יפ מקרטע.
ולבסוף כותרת הספר:
מספרים על נח( מהתיבה), כי היה צדיק תמים לדורותיו. והשאלה אם זה לדורו , או היה גדול מכל הצדיקים.
כותרת הספר בומבסטית. :... "הגדול מכולם?"
אני מזכיר למחבר הספר, אלישיב שמשי כי גם הוא מכיר אוגדנר שריון בשם מוסה פלד, שהציל את רמת הגולן, וזאת בפיקוד שקט ומבין.
האחרון זכה להיות מונצח על הקיר בווסט פוינט בארה"ב, כ.. אחד ממפקדי השריון הגדולים בהיסטוריה. ואל יהיה זה נקל בעיניכם.
נ.ב
שירתי ביום כיפור תחת פיקודו, אמנם כחפ"ש- עגלון של טנק.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה

ביקורות נוספות על "השליח"

השליח

השליח

מרקוס זוסאק

את הספר הזה ראיתי בספריה, קניתי אותו, (מי ידע שאפשר לקנות ספרים בספריה) האמת בגלל שהסתקרנתי מהכריכה, אבל זכרתי שמרקוס זוסאק כתב את גנבת הספרים, אז לקחתי.
ובאמצע הקריאה ראיתי שיש חתימה מהסופר בתחילת הספר, מ2009
כתיבה זה מדהים, מילים באמת יכולות לשנות את העולם. וזה שיש אנשים ששולחים את לחמם על פני המים, זה משנה עולמות.

בקיצור, אחד הספרים היותר טובים שיצא לי לקרוא. אני בכלל רק באמצע הספר, אבל בגלל שהוא כל כך טוב בעיני, אני רוצה להחזיר אותו למודעות, גם כי גנבת הספרים הרבה יותר מפורסם, אבל השליח לא פחות טוב, וגם כי יש פה ציטוטים שמחייבים קריאה של הספר. והמסר שיוצאים מאיתו מהסיפור גם אם הסיפור עצמו מעט מוזר, שווה קריאה.


אני בכלל קוראת את הספר הזה באנגלית, ואני מודה, זה מאתגר כי יש פה המון מילים שלא הבנתי בהתחלה, אבל כל כך נהניתי לקרוא את המקור ולא את התרגום.
תקראו, תצאו עם אופטימיות וחום בלב שקשה להסביר.


ממליצה בחום

לפני שנה•Storm~
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

אד קנדי הוא דביל. לפני שתתחילו להיכנס בי, תקשיבו עד הסוף.
אם הייתם מנסים לכתוב רב מכר, איזו דמות ראשית הייתם בונים?
א. יפה.
ב. חכמה
ג. מוצלחת
ד. כל התשובות נכונות.

זוסאק שובר את הכללים. אד קנדי הוא לא חתיך. הוא גם דיי טמבל, בקושי סיים תיכון. ומוצלח? לגמרי לא. רק בן תשע עשרה וכבר מרגיש שאין שום דבר 'שישבור את רצף כשלון חייו', עובד כנהג מונית, לא עשה שום דבר אמיתי בחיים, ואפילו לא מצליח להשיג את הבחורה שהוא אוהב, כי היא אוהבת אותו. (לא פספסתי מילה. זה באמת כך. תקראו ותבינו)

אם תפגשו בחור כזה ברחוב, מה הסיכויים שתחשבו עליו משהו חיובי? שתרצו להיות ידידים שלו? שתזמינו אותו אליכם לארוחת ערב? ואם נרחיק עוד לכת, אם הבחור הזה יציע לכם – "בואו לסיבוב בתוך הראש שלי." תסכימו?
בחיים לא.
בקושי לבית שלו נסכים. בייחוד אם הכלב בסביבה.

אבל זוסאק הצליח לגרום לי להיכנס לראש של אד, ולהתרשם עמוקות ממורכבות סמטאותיו. במבט מרחוק נראה שלבחורים כמוהו יש בטח במוח רק רחוב ראשי אחד, שבו מאוחסנים בערך שני ג'יגה של ידע מכל תשע עשרה שנות חייהם. אבל אם רק ניתן לאנשים הפשוטים האלה צ'אנס, נגלה שהם גוגל שלם של מחשבות מרתקות, רגשות אמיתיים ותכונות אופי מקסימות.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

יש משהו בכתיבה של זוסאק, שנראה שהוא מצייר במקום לכתוב. המילים שלו מקוריות, כנות, וצבועות בצבעים שלא הכרתי עד היום.
"אני כמעט אף פעם לא צופה בטלוויזיה, ולכן אני צופה מידי פעם בתמונה. זאת תוכנית לא רעה, באמת."
"אני שומע את השם בראשי ומניח אותו בעדינות על פניה. הוא מתאים לה מאוד."
"הרוח מעבירה אצבעותיה בשערי."
"מחוסר בית זקן נעמד מולי בשקט עם זקנו, שיניו החסרות והעוני שלו.
הבעתו מדממת."
רואים? על זה דיברתי. על הדימויים המקסימים והכל כך ייחודים האלה. מרגיש לי כאילו זוסאק חלם להיות צייר ולא הלך לו, אז הוא החליט לצייר בעזרת מילים ואותיות. והוא עושה את זה כל כך טוב.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

יש אימרה חמודה שאומרת: "לחיות זו פריבילגיה. רוב האנשים פשוט קיימים."
מעולם לא הבנתי אותה כל כך טוב כמו הרגע שבו קראתי את הקטע הבא:
"אני מרגישה שאתה מתרחק. השתנית מאז שכל זה התחיל."
"השתניתי?"
"כן. פעם פשוט היית קיים. עכשיו אתה מישהו, אד."

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
"אני הולך משם בתחושת פחד.
פחד, מפני שאני לא רוצה שההלוויה שלי תהיה אומללה וריקנית כל כך.
אני רוצה שיישאו מילים בהלוויה שלי.
אבל אני מניח שזה אומר שאתה צריך שיהיו לך חיים."

השבוע עליתי לקברם של סבא וסבתא שלי. היה יום יפה, ואני הלכתי לי בשביל, הסתכלתי על שתי המצבות שלהם שהציצו לעברי מהקצה, וחשבתי על היום שבו אולי יישאו אותי בשביל הזה בדיוק.
אני יודעת, זאת מחשבה מוזרה בשביל אדם בן עשרים. אבל המקום הזה, כל אלפי האנשים הדוממים סביבך שפעם היו להם חיים, שפעם באו לכאן על שתי רגליים והיום הם רק זכרון ושיש – זה עושה לך את זה.
לכן כל כך הבנתי את אד קנדי שהלך להשיג לעצמו חיים, כדי שיישאר ממנו משהו כשימות. חשבתי מה יגידו עליי כשאמות. והאם גם הנכדה שלי תגיע לפעמים להניח אבן על קברי. והאם יהיה לי משעמם שם לבד. והאם בעולם הבא יש קצת שוקולד. טוב, למען האמת על זה אני חושבת עכשיו.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"אנחנו יושבים על המדרגות הקדמיות, שחציין בצל וחציין בשמש. יצא שאני יושב בצד החשוך וטומי באור. סמלי למדיי, כשחושבים על זה. רציתי להישאר איתו על המרפסת עד שהשמש תזרח במלוא הבוהק על שנינו, אבל לא עשיתי את זה. אני מעדיף לרדוף אחר השמש מאשר להמתין לה."

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

לא מצאתי דרך טובה יותר לסיים את הביקורת עתירת – הציטוטים הזו, אלא בעוד ציטוט נפלא.
"אם בחור כמוך יכול לעשות מה שעשית, אז אולי כולם יכולים. אולי כולם יכולים לחיות מעבר למה שהם מסוגלים לו."

תחיו, אנשים. אל תתנו לעצמכם לעצור אתכם.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•קריקטורה
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

ברור שקראתי אותו בגלל "גנבת הספרים" שאמנם נכתב אחריו, אבל זכה, בצדק, להצלחה (ואפילו לסרט). הסיפור פה הוא על חבורת צעירים בני 19 - 20 בעיירה אוסטרלית שכוחת אל, שהחברות בינהם מבוססת על הלא-יוצלחיות שלהם: זה מועדון מיוחד במינו, שאינו מקבל לשורותיו חברים מוצלחים. אד קנדי, גיבור הסיפור והמספר שלו, הוא נהג מונית, פראייר המסכים להיות מרמס לרגלי אמו הלא אוהבת, כישלון בסקס, מפנטז על נערה שבשבילה הוא "רק אד" המסכימה להיות ידידתו אבל לא אהובתו, וחברו הטוב ביותר הוא כלב בן 17. החיים לפי אד נראים משמימים וחסרי תקווה.

הכתיבה של זוסאק אופיינית וייחודית - לטוב ולרע. הוא משתמש בפאנץ' ליין תכוף, תכנים רגשניים, עושה מניפולציה על הקורא ובחלק מהמקרים הוא מצליח - הקורא (אני) מופתע ומזדהה. אבל ככל שהספר מתארך הוא מעייף וקצת משעמם. זו דוגמה מצויינת לזה שכתיבה טובה ואפילו רעיון ייחודי אינם מספיקים. הדמויות מעוצבות בהגזמה, הארועים לא סבירים, גם אם הסיפור הוא אליגורי ופנטסטי כמו "השליח". למרות שהספר אינו בהכרח ספר נוער, הרי חלק מהפתרונות לתעלומות כביכול נראה כמו פתרונות לא מספיק מתוחכמים של ספר נוער, כך גם המגמה של "סוף טוב".

עיצוב הספר גם הוא תומך בהיותו "ספר נוער": פרקים קצרים, כותרת מודגשת בראש כל ספר, שורות קצרות כדי להדגיש רעיון, רווח בין פיסקאות - כל מה שפעם היינו עושים בשביל "למתוח" טקסט לא מספיק ארוך כדי לרָצות את המורה...רק איורים חסרים פה.
זה לא ספר גרוע, לא משעמם, הרעיון יפה ומאד חיובי, עוסק במקום שיש לנו בחיי אחרים, ולאחרים בחיינו. זוסאק הוא אופטימיסט המאמין, כך נראה, בלעשות לימונדה מלימון, והוא אף כותב יפה וייחודי. וכמובן לא כל ספר יכול להיות "גנבת הספרים" שיש בו את כל הליקויים שמניתי לעיל, אבל יש בו עוד משהו ההופך אותו לספר בלתי נשכח, בניגוד לספר הזה, אותו כנראה לא אזכור עד סוף השבוע הבא.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•yaelhar
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

דחיתי את קריאת הספר הזה במשך למעלה משנה. הסיבה בנאלית – החשש מההשוואה הבלתי נמנעת ל"גנבת הספרים" – אבל בסוף בין כל הספרים הממתינים להקרא הוא פשוט קפץ לי ליד. החלטתי ויהי מה שלא אערוך השוואת איכות עם "גנבת הספרים", אבל פטור בלא כלום אי אפשר: שתי העלילות מתרחשות בשולי העיר הגדולה – עיירה קטנה או פרוור. הגיבורים משתייכים למעמד הנמוך. הדמות המרכזית אינה מתבלטת באיכויות מיוחדות למעט אחת: העניין בספרים. המבנה דומה מאד וכך גם הסגנון. מכאן ואילך לא אזכיר עוד את "גנבת הספרים". אולי.

כוחו של הספר הזה הוא, בעיני, בתיאור חברה מסוימת, דור צעיר , החי חיים ריקניים במה שהסופר מגדיר כ"עיירה עלובה". הגיבור, אד קנדי, מסתכל על חייו ממרום 19 שנות חייו ושואל את עצמו מה השיג עד כה והתשובה המוחצת שהוא נותן לעצמו "כלום ריבוע". הוא מספר זאת לשלושת חבריו הקרובים ביותר והנה תגובותיהם: "מארווין קרא לי קוטר אמיתי. אודרי אמרה לי שאני צעיר בעשרים שנה מכדי לסבול משבר אמצע החיים. ריצ'י הסתכל עלי כאילו אני מדבר בשפה לא מובנת". זה כנראה מה שיש לפריפריה באוסטרליה להציע...שום כלום בריבוע....

אפשר או לא לאהוב את הרעיון של הסופר להכניס שינוי בחיי גיבוריו - מה שמצא חן בעיני בספר הוא השינוי הדרמטי במידת ההכרות בין החברים – אד וחבריו בעצם אינם יודעים את הדברים המהותיים ביותר זה על זה למרות ההכרות הארוכה והמפגשים התכופים. במהלך הספר (גם) זה משתנה.

מה מניע את אד לבצע את המשימות שהונחתו עליו? אכול רגשי חרטה ליד קבר אביו הוא מצטער על כך שבמהלך הלווית אביו, איש מבני משפחתו ובכלל זה הוא לא נשא נאום שיציג את הצדדים החיוביים שלו ולא רק את פן הלא יוצלח השותה לשכרה. אז מכה אותו כברק המחשבה שגם הוא רוצה שלאחר מותו יאמרו עליו משהו אך לשם כך, הוא מבין, הוא חייב שיהיו לו חיים....
המשפט המסיים את הספר הוא זה שבעצם מעמיד את כל הסיפור בפרספקטיבה הנכונה שלו – בעיני הוא מוצלח מאד.

השורה התחתונה: הספר נועד (כמו גם גנבת הספרים משום מה) למה שמוגדר כבוגרים צעירים. האם המסר בספר הזה כבר לא רלבנטי למבוגרים שבנינו? מצאתי בו עניין מיוחד כי הוא מתאר באופן מרשים את הווי עיירות שכוחות-אל באוסטרליה (מסתבר שאוסטרליה היא לא רק סידני, מלבורן ופרת'). ולא, הוא בפירוש לא "גנבת הספרים".
ספר מהנה, אבל האמת – לא ספר חובה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•דן סתיו
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

****



אחרי שסופר צעיר כל כך כותב ספר כמו "גנבת הספרים", ברור שמצפים ממנו לגדולות. לא יכולתי שלא לחשוב על הרגש העז שעוררה בי קריאת "גנבת הספרים", כשקראתי את "השליח", אבל ככל שהתקדמתי בקריאה, ראיתי כמה הם בעצם דומים, בטון שלהם, במנגינה, במטאפורות ובדימויים. די מוזר להשוות בין שני הספרים האלה, אחד שמתרחש בדרזדן בימי מלחמת העולם השניה, גיבוריו הם נערה קטנה ומתאגרף יהודי נמלט, וכולו קודר וכבד ולא פשוט, והשני קורה בפרבר אוסטרלי עכשווי, ומככבים בו אנשים שהמכנה המשותף העיקרי שלהם זה שאין להם חיים.
ובכל זאת, שניהם מרגשים, כל ספר בדרכו, וגם אם הסופר מעורר את הרגש בצורה מעט מניפולטיבית, הוא עדיין עושה זאת היטב. שני הספרים נשענים במידה רבה על איזשהו גימיק, מלאך המוות והספרים ב"גנבת הספרים" והקלפים ב"השליח", אבל בשני המקרים זה מעניק לקורא איזשהו שעון פנימי שמכוון אותו לקראת מה שעומד לקרות. וזה נחמד. התרגום בסדר, קצת מילולי מדי לטעמי. לדוגמה, בוקסינג דיי הוא לא יום המתאגרפים, אלא כינויו של היום שלאחר חג המולד. ומרטין פלייס הוא שם של כיכר בסידני, ולא "המקום של מרטין".
הסוף קצת דרדלה, אבל בכל זאת הספר באופן כללי זורם נעים מאוד, ויש בו פנינים אמיתיות.


***

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

ספר חמוד שמשלב בין ציניות לרעיון טוב ביסודו, של עזרה לזולת ושל שליחות.

הדמות המספרת (גיבור הסיפור, אם תרצו) הוא אדם מבריק לכאורה (תולעת ספרים שסיים את יוליסס) שחי חיים של לא-יוצלח עם בעיות (עובד בתור נהג מונית, תחביבו העיקרי הוא משחקי קלפים, הוא מאוהב במישהו ששוכבת עם כולם מלבדו, ויש לו כלב מסריח).

במקריות מדהימה (האמנם ?) הוא נכנס אל מסגרת של משימות שטבען לא ברור, אך אט-אט מתגלה אופיין האמיתי והטהור.

הדיאלוגים מאוד משעשעים, גם אופי הסיפור שמספר לנו הדובר.

מה היה חסר לי ? קשה לי להגיד, אבל לא היה משהו ש"תפס" אותי ממש, וגרם לי להסחף אל הסיפור. פשוט קראתי אותו בקלילות עד הסוף, ו... זהו.

סך הכל סיפור נחמד להעביר זמן. יש סיפורים כאלה, ומדיי פעם גם אותם צריך :)

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קורנליוס
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

כן, אז הגעתי לספר רק בעקבות גנבת הספרים.
אני חושבת שכמעט כולם עשו כך. גנבת הספרים מפורסם יותר, כך ששומעים עליו קודם, ואחרי ספר כמו גנבת הספרים אתה באמת רוצה רק למצוא כל ספר שכתב האיש ההוא ולקרוא אותו עד שעיניך ידממו.
ומבחינתי, הספר הזה לא נופל מגנבת הספרים.
כלומר רק קצת, כי גנבת הספרים זה באמת רף בלתי אפשרי, אבל אני מנסה להגיד שהספר הזה טוב מאוד.

ברגע ששמעתי על הספר הזה רציתי לקרוא אותו. לא היה לי אכפת על מה הוא בכלל, מרקוס זוסאק נגע בי יותר משהצליח כל סופר אחר אי פעם, ובמזנים הקשים שהיו בנובמבר-דצמבר 2014 (שממה במבחינה ספרותית, יובש נורא, מחסום מחרפן) שמתי פעמיי על מישהו שידעתי בוודאות שיעזור לי.
לחברה שלי היה את הספר בבית, והיא לא קראה אותו וגם לא אף אחד מבני משפחתה, ובכל זאת, מסיבה שאינה ידועה לי, היא סירבה להשאיל לי אותו.
לקח לי חודש של הצקות יומיומיות ונדנודים עד שקיבלתי אותו, ודווקא בזכות המאמץ הרב שהשקעתי בלהביא אותו אל ידיי היו פירות הצלחתי מתוקים יותר, והספר עצמו היה שווה את הכל.


אד קנדי הוא לוזר.
לוזר מהסוג הנפוץ ביותר - עובד בתור נהג מונית, בקושי סיים בית ספר, לא למד בקולג', תקוע בעיירה עלובה בקצה העולם ימינה, מאוהב נואשות במישהי שלא תחזיר לו אהבה לעולם, גר עם הכלב שלו, וחבריו היחידים הם חבורה של לוזרים כמותו. הוא עוד לא בן 20 אבל חייו הולכים לכיוון ברור מאוד - לפח.
ואיכשהו, טוב לו. טוב לו עם הידיעה שהוא כלומניק. שהוא לעולם לא יצליח להיות שום דבר. שתמיד יישאר חסר ערך. זה נותן לו את הפריבילגיה להתעצל.
אבל יום אחד הוא מקבל בדואר קלף, אס יהלום, ועליו שלוש כתובות.
והקלף לוקח אותו למסע שדרכו הוא לומד להכיר מחדש את העיירה שלו, את האנשים שבה, את עצמו.
את העולם שלנו. הוא לומד כמה קל לעזור למישהו.
רק צריך להיות הבחור שמשקיף מהצד, להאמין שיש מטרה כלשהי לכך שאתה כאן, שאתה יכול לעזור, לשנות את חייהם לטובה, ואז לפעול. זה כל מה שצריך.
כולנו יכולים להיות שליחים. אד היה יכול לעשות את כל זה לבדו. הוא רק היה זקוק למשהו שיגרום לו להתחיל, למשהו שיאותת לו ששם זקוקים לו, לאיזו הכוונה קלה. זה הכל. את השאר הוא עשה לגמרי לבדו.

בכל אחד מאיתנו יש הכוח.



הכתיבה של זוסאק כרגיל נהדרת, עדינה ופיוטית, שומרת סוד כזו. אני נופלת בחוטיו שוב ושוב. אולי רק עליי עובדת הרגשנות הזו, אבל מה נאמר - היא עובדת עליי.
הדמויות אדירות. חוץ מאודרי שעצבנה אותי לפרקים, לכולן היו מאפיינים ומטרות די ברורים, ולא ראיתי שום מעידה. היה קל לאהוב אותן.
העלילה מעט, אהמ... מאולצת מדי. אד לא מתנהג - בעיקר בתחילת הסיפור - כמו שהיה אמור להתנהג אדם אמתי. הוא מתנהג כמו אדם שחיכה כל חייו לרגע הזה, כמו בובה אוטומטית שהפעילו. אני מתכוונת, אם לי היו שולחים קלף עם שלוש כתובות עליו, לא הייתי מיד מבינה מזה שאני צריכה לשנות את חיי האנשים שם לטובה. אתם?
אבל יכולתי לסלוח על כך. חורים כאלו בעלילה מעצבנים אותי, אבל יכולתי לסלוח על כך.
מה אומר - הבנאדם מקסים אותי. המילים שלו... הצורה שהוא שולט בהן... היופי הזה...
כן. אני לא יכולה להתנגד. אני שבויה ברשתו של זוסאק.


ולבסוף - ציטוטים!
(הם באנגלית, כי מצאתי רק באנגלית באינטרנט ולא היה לי כוח להעתיק בעצמי. אל תשפטו אותי! ><)

“We both laugh and run and the moment is so thick around me that i feel like dropping into it to let it carry me.”

“No, I'm not a saint, Sophie. I'm just another stupid human.”

“I realize that nothing belongs to her anymore and she belongs to everything.”

“I want to talk to him.
I want to ask him about that girl and if he loved her and still misses her.
Nothing, however, exits my mouth. How well do we really let ourselves know each other?
There's a long quietness until I finally break it open. It reminds me of someone breaking bread and handing it out. In my case, I hand out a question to my friend.”

“...and the night is so deep and dark that I wonder if the sun will ever come up.”

“When he moves, a streetlight stabs him, and the words flow out like blood.”

“What would you do if you were me? Tell me. Please tell me!
But you're far from this. Your fingers turn the strangeness of these pages that somehow connect my life to yours. Your eyes are safe. The story is just another few hundred pages of your mind. For me, it's here. It's now. I have to go through with this, considering the cost at every turn. Nothing will be the same.”

“She soon says, “You’re my best friend, Ed.”
“I know.”
You can kill a man with those words.”

"If I’m ever going to be okay, I’ll have to earn it.”

“Sometimes people are beautiful.
Not in looks.
Not in what they say.
Just in what they are.”




לפעמים אנשים הם יפים.
לא במראה.
לא במה שהם אומרים.
רק במה שהם.



"הלו? משטרה? כן, ספר גנב לי את הלב."

לפני 11 שנים•
★★★★★
•no fear
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

מה הייתם עושים אם הייתם מבחינים בשודד שמתכוון לשדוד בנק?

א. לקרוא למשטרה.
ב. לריב איתו.
ג. לא לעשות כלום.

אז... לפני שאתם בוחרים תשובה, אספר לכם מה אד קנדי(גיבור הספר) בחר.
אד קנדי בחר בשלושת האפשרויות!!! ואיך בדיוק?
ובכן, הוא לא התכוון לעשות כלום. הוא פשוט צפה בשודד. רק צפה. לאחר מכן כשהשודד סיים את השוד, הוא נתקל באד . השודד המסכן גילה שאין לו מכונית לברוח איתה ולכן ביקש מאד, לפנות לו את המכונית של חברו הטוב,מארווין. הבעיה היא שהמכונית שלו בקושי זזה וגם לפני שאד הסכים, הוא התווכח איתו כמה דקות. מה שגרם לכך שהשוטרים באו עוד לפני שהוא הצליח להתניע את המכונית! הם עצרו את השודד! הללויה!
אבל... כפי שקסנדרה קלייר אמרה: "לכל פעולה יש מחיר" וכשאד קנדי חוזר לביתו וכמו בכל יום שגרתי, מוציא את הדואר, הוא נתקל במעטפה ובה קלף אס יהלום שבו כתוב שמות של 3 רחובות.
אד לא מצליח להבין לעזאזל מי שלח לו את המעטפה המסתורית והוא מחליט לעשות את הדבר המתבקש ביותר שיש לעשות במצב כזה והוא: לנסוע למקומות האלה ולברר מה לעזאזל נמצא שם.
אד נוסע לשם ומגלה שלא הכל "ורוד" והמציאות "שחורה" עוד יותר ממה שנדמה. הוא מגלה שגם בעיר ה"בטוחה" שלו, יכולים להתרחש דברים מזעזעים ונוראים כפי שמתואר ברומן זה.
למרבה המזל, אד פותח בצעד נבון ומחליט לקחת על עצמו את האחריות הרבה המוטלת על כתפיו, והוא הופך ל"גיבור על"!
ובתוך כל הבלאגן הזה, נשאלת השאלה: מיהו האיש ששלח לאד את המעטפה המסתורית עם אס היהלום? מיהו האיש האחראי על מעשיו של אד?

בין צחוק לבכי, בין אור לחושך, טווה מרקוס זוסאק סיפור מעולה שאי אפשר שלא להינות מכל עמוד, מכל שורה, מכל משפט, מכל מילה ומכל אות...

נ.ב- לכל אדם יש מסר. המסר של אד הוא "להציל את העולם", המסר של תלמידים הוא ללמוד והמסר שלי... המסר שלי הוא לקרוא כמה שיותר מהר את "גנבת הספרים"!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
השליח

השליח

מרקוס זוסאק

במהלך שוד בנק ,אד נוכח בבנק עם חברו הטוב מארווין,הם מדברים שטויות ומעצבנים את השודד.הלה עושה טעות ואד גורם שהשודד יתפס.מרגע זה ואילך חייו מתהפכים.הוא "נאלץ" ע"י גורם בלתי ידוע להתערב בבעיות של אחרים,לחטוף מכות ולהסתובב עם כלי נשק (אקדח).

ספר חמוד שמתאים לתקופת הזו של השנה (ראש השנה).לי הפריע שהסופר בסוף הספר הסביר את עצמו ,למרות שברור לקורא למה המשורר התכוון.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•הנסיך הקטן
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
השליח

השליח

מאת מרקוס זוסאק

הביקורת של אורי רעננה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של אורי רעננה
דירוג
3.0
לפני 11 שנים

“כשחלק גדול מספר מדבר על ילד (!!!) בן 19 שלא עשה כלום בחייו ומתואר ככישלון חרוץ, כאן כבר אמורה להידלק”

21/23
ביקורות על השליח
הבאה
נקודה קטנה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 14 שנים

“מומלץ מחום!! נהנתי מאוד! :)”