ביקורת ספרותית על גרגויל מאת אנדרו דיווידסון
ספר טוב

---

גרגויל - מפלצת אבן גותית. שמו של הספר גרם למוחי לעבוד שעות נוספות ולא לשכוח, ולנבור ולחפור, עד שרכשתי אותו, וכמובן גם הכריכה שלו מעניינת (לא שאני שופטת ספר לפי הכריכה שלו, אבל לרוב - אם אוהבים את הכריכה (שמסמלת את מהות הספר) אז אוהבים גם את מה שבפנים)

לספר הזה צללתי סוג של צלילה "הפייסטית" , כפי שגיבור הספר מסביר את פירוש המושג: הפייסטוס היה בנם של זאוס והרה, שעל פי סיפורים שונים נזרק מהשמיים ונפל במשך ימים ולילות רבים עד שהגיע לאדמה.

הספר בנוי בצורה כזאת שפעם גיבור הסיפור מספר את סיפורו (פרק אחד לו) ופעם אהובתו שמשוכנעת כי פגשה אותו בעבר הרחוק והם היו נאהבים (ופרק לה) וככה כל הספר זה נמשך...

אני אוהבת היסטוריה ומיתולוגיה, אבל משום מה, הסיפורים שלה די שיעממו אותי... לצערי, כן היא סיפרה את זה בצורה רומנטית ויפה, אבל חיכיתי רק למוצא פיו של שחקן הפורנו בעל לשון הנחש שיודע להכיש במילותיו, ממש הקסים אותי...

אז השחקן פורנו הזה מתאר בפרטי פרטים את מה שקרה לו, וחוויותיו במחלקת כוויות בבית החולים (הקטעים שלו נורא מזכירים לי את הכתיבה של ניק קייב, משולח כל רסן, ערמומי, שובב, ומאוד שנון) וכמובן שאני יודעת שאותו סופר/כותב כתב את הסיפור, אבל איך חלקים ממנו יכולים להיות ממש מעניינים ומושכים וחלקים ממנו משעממים ? הייתי צריכה לוכד פיהוקים ...

ואולי, הגדולה שלו באה לידי ביטוי בזה, איך הוא יכול ליצור שתי דמויות שונות בתכלית - זה קטע שמאוד אהבתי ואני מאוד מעריצה בסופרים, היכולת ממש להפיח חיים בדמויות כתובות.. וליצור אמינות כזאת חזקה.

חוויית קריאה מומלצת בהחלט, אל תוותרו !

» ביקורות נוספות של אינשם
» ביקורות נוספות על גרגויל