“אני אוהב קצרצרים, וספר כזה עם שמות גדולים, למה שלא אנסה?
ובכן, למה לא לנסות, אני יודע. מה אני לא יודע?
לא יודע מה חשב לעצמו זה שאיגד את הסיפורים הללו. מדובר בארבעה סיפורים קצרים חסרי פואנטה שנראה כאילו נלקחו ממחברת טיוטות, אולי אני יכול לחשוב על הסיפור האחרון של ארתור קונן דויל, שהיה בו קצת הבט בלשי אבל לא מעבר לזה.
הייתי חושב שמטרת הספרון היא הנגשת יצירות טובות וקצרות לכדי ספר קטנטן, אבל במובן הזה לעניות דעתי הוא חוטא ובגדול. לא מצאתי עניין כמעט בשום סיפור, ורק הדחף 'לבדוק את הסופר הבא כי אולי הוא יהיה טוב' הוא שגרם לי לגמור את הספרון.
באמת מעניין אותי מה העניין ואם אני הוא זה שמפספס משהו.
לא הייתי ממליץ, קצת מיותר.”

“בארבע רכבות, שלוש חתונות והיעלמות שמחתי לפגוש את הטוב בסופרי צרפת, זולא, בחביבי צ'כוב, ואת קריין וקונן-דויל קראתי לראשונה.
רעיון חביב הוא להוציא ספר עם ארבעה סיפורים העוסקים ברכבות, או לצורך העניין, בכל נקודה מקשרת אחרת. ההפקה של זיקית מקסימה והתרגומים טובים מאוד.
רעיון טוב ותוצאה עלובה.
לאף אחד מהסיפורים אין ערך מיוחד, אין את ה-X פקטור של הסיפור הקצר הכובש, המשאיר אותך פעור פה, או מהנהן בינך לבין עצמך ואומר: זה רעיון.
הסתמיות של הסיפורים היא כנראה תוצאה של רעיון חצי אפוי, סיפורים שהרכבת אכן מקשרת ביניהם, אבל לא בינינו לספר. פשוט אין שם כלום, שום קרן אור. 111 עמודים במתכונת של רבע עמוד ספר מקובל, אכן לא מתחו מדי את הסבלנות, אבל האכזבה רבה.
מיותר.”

“אני אוהבת כל מה שקשור לרכבות. הנסיעה בהן, המהירות, איך שהחיים הם נסיעה ברכבת, מהירים מדי, הכל חולף על פנינו, ואז יורדים בתחנה, ונשארים או משאירים זיכרונות אחרינו...

הסיפור הראשון של אמיל זולא מתוק, על זוג, שקיבלו במתנה, שני כרטיסים לנסיעה ברכבת על מנת לממש את ירח הדבש שלהם. הכל מתוק ותמים, הם יורדים לפני התחנה שבה אמורים לרדת, אפילו בלי המזוודות, מתאחדים עם הטבע, במקום שאפילו לא יודעים את שמו, אבל ממש נהנים מהרגע, וחוזרים למציאות...

הסיפור השני, מאת צ'כוב, (מעולה, מבריק, מאיר עיניים ומביא מלא השראה, ממש התחברתי אליו!) מתאר רכבות שבהן, בזמנו, היו ספות מרופדות! התאורים כה מענגים והייתי רוצה לשבת בתא כזה עכשיו, לנסוע לאנשהו במשך שעות, לקרוא, לרחף, בזמן , במרחב. ברכבת.

קטע מתוך הסיפורון שמצאתי בו את עצמי :

"לאן אתה נוסע?" שואל פיוטר פטרוביץ. -"אני? אל הלא נודע. יש לי ערבוביה כזאת בראש עד שאני בעצמי לא מבין לאן אני נוסע. הגורל נושא אותי, והנה אני נוסע. חה חה... יקירי, ראית פעם טיפש מאושר? לא? אז הנה, תראה! לפניך המאושר שבבני התמותה!בהחלט! לא רואים עליי שום דבר בפנים?"

"בימינו אפילו קצת מוזר לראות אדם מאושר," אומר אחד הנוסעים. כבר יותר סביר שתראה פיל לבן?" (כל כך רלוונטי לימנו)

הסיפור השלישי של סטיבן קריין, ההתחלה של הסיפור ממש ממחישה נפילה לבור הארנב מאליס בארץ הפלאות, לפחות ראיתי את זה בעיני רוחי, מלבד זאת שאני מעריצה מושבעת של קרול, אבל שוב אנחנו חוזרים אל המוטיב העיקרי, הנסיעה ברכבת, שהיא כל כך החיים עצמם :

"קרון השינה הגדול שעט קדימה בתנועה בוטחת כל כך עד שבמבט חטוף מהחלון היה אפשר להיווכח שערבות טקסס נסחפות מזרחה. מישורים עצומים של עשב ירוק, שטחים עמומי גוון של ינבוט וקקטוסים, מקבצים קטנים של בתי עץ אחידים למראה, חורשת עצים בהירים ודקים כולם נישאו מזרחה, נבלעו בתהום"

בסיפור הזה, הקרון מתואר כמו ארמון. זה מדהים עד כמה אז רכבות היו יוקרתיות ומלכותיות... ואגב, בסיפור גם מופיע שעון כיס בדיוק כמו של הארנב מאליס... :)

הסיפור הרביעי (תופים בבקשה) לזה חיכיתי, הרכבת האבודה, של ארתור קונן דויל , כמובן שהעלילה מתרחשת בלונדון (אהובתי) 1890.
ופה , איך לא, יש טוויסט בעלילה, רכבת פשוט נעלמת. הזכיר לי את טיסה 370 של מלזיה אייר ליינס שפשוט נעלמה ב שנת 2014, ביחד עם כל הנוסעים. קצת גם את משולש ברמודה ואטלנטיס.

"הרכבת המיוחדת עברה כאן בשעה 17:10 - ניוטון."
"הרכבת המיוחדת עברה כאן בשעה 17:20 - צומת קניון"
"שום רכבת מיוחדת לא עברה כאן. - ברטון מוס." שני הממונים הביטו זה בזה בהשתאות. "דבר כזה לא קרה בכל שלושים שנות עבודתי כאן," אמר מר בלנד. "בהחלט חסר תקדים ותמוה, אדוני. המיוחדת תעתה בין צומת קניון לברטון מוס."

הקטע הזה הוא פשוט אנלוגיה מדוייקת לחיים שלי. בסיפורים של ארתור קונן דויל יש קסם שמפיח חיים ומעורר, הוא מכשף עם הכתיבה שלו ושולח אותי אל מחוזות לא ידועים, בדיוק כמו הרכבת הזו. מעורר בי תחושת התאהבות, הערצה,הערכה, סגידה, והכל אינסופי.

"אין חדש על מיוחדת נעדרת. הנהג והשומר של הרכבת האיטית משוכנעים שלא אירעה תאונה בין צומת קניון לברטון מוס. הקו פנוי לחלוטין, ואין סימן לשום דבר חריג.-מנצ'סטר." "ניאלץ לפטר את השומר ואת הנהג," אמר מר בלנד בנוקשות. "אירעה תאונה, והם החמיצו אותה. המיוחדת כנראה ירדה מהפסים בלי להפריע לקו - נשגב מבינתי איך היא עשתה זאת - אבל כך ודאי היה, ואנחנו עתידים לקבל ברגעים אלה מברק מקניון או מברטון מוס שמבשר שמצאו אותה למרגלות סוללת עפר."

זה לא הכמות, זה האיכות.
פשוט תעשו טובה לנשמה שלכם ותפנקו את עצמכם ברכבת. אם לא אמיתית או צעצוע, סיפור על רכבת יכול להיות מושלם ואף קסום יותר.

ועוד אחת קטנה לפני פיזור, שבה , שוב מצאתי את עצמי :
"אין כל זכר למיוחדת הנעדרת. קרוב לוודאי שהיא עברה כאן ושלא הגיעה לברטון מוס. ניתקנו קטר מרכבת משא, ואני עצמי נסעתי לאורך המסלול, אך הוא פנוי כולו, ואין סימן לכל תאונה."

אם זה לא מעודד את חוש הסקרנות והבלשות שלכם לקרוא, אני לא יודעת מה כן :)

נסיעה טובה...”

“כששמעתי על קיומו של הספר , לא חשבתי ולו פעם אחת , במהירות אצתי רצתי לרכוש את הספר בכדי להתחיל במלאכה אהובה עלי מאוד -הקריאה.
הספר מחולק לארבעה סיפורים של סופרים ידועים שונים שכל אחד כותב על מוטיב מסוים , שלושה מהסיפורים זה מוטיב הרכבת וסיפור אחד הנושא המרכזי בו העלמות .
מאוד אהבתי את הסיפורים , הסיפור שהכי פחות חיבבתי היה הסיפור של זולא ,הוא היה חמוד סך הכול . הסיפור האהוב עלי היה של קונן דויל וצ'כוב. לדעתי הם היו במיטבם .
ובכדי לסיים את הביקורת הקצרה הזו בצורה קצת שונה , הינה חידה :
איזה סיפור לדעתכם כתב ארתור קונן דויל מבין ארבעת הסיפורים ? (:”