ביקורת ספרותית על אבנים מן הנהר מאת אורסולה הגי
ספר בסדר

---

מיליון שנה לקח לי לסיים את הספר הזה. או לפחות זה מה שהרגשתי.
ספר על חייה של גמדה בעיר קטנה בגרמניה בתקופת מלחמת העולם השניה, אמור היה לרתק אותי, אבל הוא לא ממש הצליח. קודם כל, בגלל סגנון הכתיבה המתיש. משפטים ארוכים, מסובכים ופתלתלים שכשאתה מגיע לסופם אינך זוכר את תחילתם. מן כתיבה מתוסבכת כזאת שגורמת לך לתהות האם המחברת מודעת לקיומה של הנקודה כסימן פיסוק יעיל וידידותי.
שנית, מרוב עצים לא רואים את היער. הספר ארוך מדי וחלק ניכר ממנו מוקדש לזוטות. כל מיני אירועים קטנים בחייהן של דמויות רבות מדי, מכדי שניתן יהיה לעקוב אחריהן באמת. יכול להיות שזה בגלל היותה של טרודי, הדמות הראשית, רכלנית גדולה (תכונה שהמחברת עוטפת בהילה של צורך פסיכולוגי עמוק וקצת מנדנדת עם זה יותר מדי לטעמי), אבל התוצאה היא עלילה לא ממוקדת ולא עקבית שמפספסת את העיקר. או שפשוט העיקר מבחינתי שונה לגמרי ממה שהמחברת ראתה לנגד עיניה. כך או כך, לצד הבלחות של רגעים נוגעים ללב ועוצמתיים, יש בספר קטעים רבים מדי מייגעים ומשעממים.
עם זאת, לזכותו ייאמר, שהספר מציג נקודת מבט מעניינת, מבפנים, על גרמניה לפני, במהלך ואחרי מלחמת העולם השנייה. אמנם יש בו מן נימה דידקטית של מי שיודע מה הדבר הנכון לחשוב ולעשות, אבל כן מקבלים הזדמנות לא שכיחה ללמוד על האופן שבו תושבי גרמניה חוו את התקופה והדרכים שלהם להסביר לעצמם את מה שקרה להם ולהתמודד עם האשמה.
בשורה התחתונה, צריך המון סבלנות לספר הזה ונראה לי שבשביל הזמן שהוא גוזל, הוא לא נותן מספיק.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על אבנים מן הנהר