“מיליון שנה לקח לי לסיים את הספר הזה. או לפחות זה מה שהרגשתי.
ספר על חייה של גמדה בעיר קטנה בגרמניה בתקופת מלחמת העולם השניה, אמור היה לרתק אותי, אבל הוא לא ממש הצליח. קודם כל, בגלל סגנון הכתיבה המתיש. משפטים ארוכים, מסובכים ופתלתלים שכשאתה מגיע לסופם אינך זוכר את תחילתם. מן כתיבה מתוסבכת כזאת שגורמת לך לתהות האם המחברת מודעת לקיומה של הנקודה כסימן פיסוק יעיל וידידותי.
שנית, מרוב עצים לא רואים”