שילה,
כמובן שיש לנו גם בבית את "החתיכה החסרה ואת "החתיכה החסרה ואפס הגדול" אלה הספרים האהובים ביותר על בני סול! חכמת חיים בפשטות סיפורית מצוירת! אגב, הכרתי בחיי אדם שהיה כמו "העץ הנדיב"
יוחנן, אביה של אשתי (ז"ל) ששרד את אשוויץ, עסק בהברחת יהודים לישראל ולאחר קום המדינה, סירב לפיצויי הגרמנים, בנה את עצמו בעמל רב ותמיד נתן ועזר גם לאחרים. בהחלט השראה לחיים.

גם כיום, כשאני מקריאה אותו לבתי בת הארבע אני מתרגשת. יש לנו אותו באנגלית ובעברית וכשגרתי בהולנד והתחלתי ללמוד את השפה, בחרתי בעץ הנדיב להבנת המילים הבסיסיות. יש בו משהו אוניברסלי שמדבר לכל התרבויות.
ממליצה לך בחום לקרוא גם את ״החתיכה החסרה״ מאת אותו המחבר.

ההקראה שלך מתמצתת בכריזמה נכונה את הספר הזה.
שמעון שלוש

אהבתי את הביקורת ואת התגובה שלך לכנרת. בעיקר את המשפט: "כולנו צריכים להיות סבלניים כלפי כל פרשנות".משפט נכון כל כך ומוממלץ לכולנו לאמץ אותו.
תבורך!

על "חופש" הקורא בכל סיפור/ספר חבויות משמעויות רבות וניתן להסתכל עליו בדרך שונה. אין צורך "לקלוע" לדעת הסופר ולמסר אותו רצה להעביר. כל אחד מוציא מסיפור/ספר את המסר שקצת משקף את פילוסופיית החיים שלו וזה בסדר גמור.
אין פרשנות "נכונה" ו"לא נכונה" יש פרשנות אחרת, שונה וכולנו צריכים להיות סבלניים כלפי כל פרשנות (גם אם היא שונה מדעתנו בנושא) וכל זאת כמובן,
רק דעתי בנושא וספק אם היא "אמת מוחלטת"..
החוכמה על פי הרמן הסה -
"מחשבה שיש בה ספק ומעשים שיש בהם ביטחון"
כל טוב.

כנרת אולי אמירתי נשמעה מזלזלת בקשר לשומרת אחותי...פשוט מאוד כואב לי הראייה הצינית של הנתינה היום.
העץ הנדיב מציג מעין מחזוריות בחיים שלנו..
***
בכל אופן,להורים אין תמיד מה לתת כי דרך ילדם היא לא תמיד דרכם שלהם..הוא עלול ואף בד"כ בוחר בדרכיו העקלקלות..וזה חלק משיממון העץ.
הייתי עוד כותבת הרבה..אבל כבר תמו כוחותי בנושא.
תום.

נדיבות, לב ועץ נתינה חוצה גבולות. כמו שאמרת בועז, "ללא רצון/ציפיה לתמורה" , דבר שאינו מובן מאליו בהיבט אנושי. ~ ^ ~ תום, יש מקום אחד שהעץ בכל זאת הרגיש לא ממש מאושר, אולי בגלל שכבר לא היה לו מה לתת? ואם מתיחסים לסיפור הזה כאל קשר בין הורים לילדים, האם הורים מגיעים למקום שבו אין להם מה לתת? בעיני זה סיפור על נתינה אמיתית ככלל, מה שנלמד גם מהאיורים עצמם, בהם העץ מצוייר לרוב עם זרועות בג'סטה של קבלה, גוננות או חיבוק. <>ּ<>ּ<> ובקשר ל"שומרת אחותי" - זה לא ספר ש"מתמוגגים" ממנו, לע"ד. זה ספר שמתמודדים איתו, ועם השאלות הלא פשוטות שהוא מעלה, ואתזה אני אומרת קצת בתור 'שומרת אחותי' . . . :) ימי אור ונוחם, כּנרת~~

ומעניין שמ'שומרת אחותי' כולם כל כך מתמוגגים.
שהאמא והאחות נותנות את כל כולן..

סוף סוף! 'העץ הנדיב' זהו ספר חיובי וטוב.
רבים הדיונים באתר על הנושא.בבוטות אומר שהראיה הצינית והביקורתית על העץ הנדיב כאומלל והילד כנצלן-פשוט מבאסת ומתסכלת אותי!!
כל הכבוד לך,סוף סוף!!

ולאפרת-העץ לא נותן את האושר שלו!את טועה.וזה עניין אובייקטיבי שלא נתון לפרשנות!
העץ מ א ו ש ר .עוד פעם- מ א ו ש ר!!
פעם אחת לא נכתב שהילד מאושר מכל הדברים שניתנו לו.אבל העץ מאושר לתת..ולא כדי לחוות "נתינה מעצימה" אלא כדי לעזור לילד (לבן). וכך גם אמהות!
אם תרצי תסתכלי בביקורת של 'יוסף' לתבונה הטהורה של קאנט ותראי שם דיון פילוסופי...אפשר לדון רבות במוסר.לראות עיני הוא לעולם אגואיסטי...אבל אצל אמהות זה לא עובד ככה.הן נותנות את כל כולן!זה עניין ביולוגי הרבה יותר מפילוסופי.

הדברים שהעץ נותן לילד הם ~חומריים~ למקרה שמישהו שם לב. הוא מוותר על דברים חיצוניים על מנת לעזור לילד בחייו. נפש העץ נותרת שלמה ואף מסופקת!
האם מישהו ערב לכך שאדם מליונר יהיה מאושר? אדם שיש לו הכול. הוא יפה וחטוב ועשיר וכריזמטי ושנון...האם יהיה מאושר?
והשאלה היותר עניינית, האם אם יוותר על כל אלו, על העושר והיופי, על החוכמה והכריזמה,
האם כל הוויתורים האלו יגרמו לו ~שלא~ להיות מאושר???

אני חושבת שכולנו יודעים שהתשובה היא לא! אושר הוא מושג בלתי קונבנציונאלי...ולמקרה שזה לא ברור, העץ מוותר אך ורק על דברים קונבנציונאלים. וויתור על מראה,וויתור על פרקטיות ויעילות (אפשר להשוות זאת לחוכמה ושנינות אצל בני אדם).
הוא ממש ממש ממש ממש ממש לא מוותר על אושרו.להפך הוא מוותר על כל אלה על מנת להיות מאושר. הוא שמח בחלקו.

את אומרת שהעץ הנדיב נשאר '''חסר כל'''! מה זה חסר כל???
העץ מאושר!!!!יש לו את ''כל'' מה שהוא צריך כדי להיות מאושר.

בועז שלום,
אני לא מאמינה בנתינה כזו. יש נתינה שבה אדם נותן והוא לא חסר- אלא הוא עצמו גדל עם הנתינה. העץ הנדיב נשאר חסר הכל. ובסוף גם את האושר שלו הוא נותן. נתינה למשל של אמא- זו נתינה מעצימה...
אפרת