ביקורת ספרותית על האבודים - שישה מתוך שישה מיליון מאת דניאל מנדלסון
ספר מעולה

---

ספרות שואה הינה הדרך היחידה שלנו,הדור הנוכחי,להתחבר איכשהו לשורשי האימה והזוועה.ואני יכול להגיד לכם,באחריות,שלאחר קריאת ספרות ענפה בתחום השואה,ספר זה יכול בשקט לעמוד לצידם של ספרים כגון זה של פרימו לוי "הזהו אדם",או "דיוקן עצמי עם צלקת" של רומן פריסטר וכמובן כל ספריו של ק.צטניק, כמסמך תיעודי מן המעלה הראשונה של התקופה הבלתי נתפסת הזאת בחיי העם היהודי.
למי שמתכוון לצאת למסע הארוך של קריאת הספר המיוחד הזה,אני ממליץ לארוז הרבה סבלנות,וגם שקט נפשי כדי לתת לחויה למלא את התודעה כפי שהיא מילאה אותי למשך תקופת הקריאה והרבה זמן אחריה.
הסיפור של דניאל מנדלסון הוא סיפור כמעט "רגיל" של בן למשפחה "ניצולת" שואה(אם אפשר בכלל לקרוא ככה למשפחה שרוב ענפיה נכרתו שם)שהחליט לחקור חקירה כמעט בלתי אפשרית מה עלה בגורל משפחת סבו,וזה בעקבות קטעי משפטים,ומכתבים מעטים שבהם נתקל.
לחקירה מביא מנדלסון הרבה כלים אישיים כאיש משכיל עם תחומי ידע רחבים אבל מעל לכל הביא הרבה פתיחות גם לתחומים שהיו רחוקים ממנו(כמו התנ"ך).הגישה הזאת הביאה לכתיבת יצירה שלקחה סיפור חיים של משפחה רגילה לרמת ניתוח עמוקה המוצאת הקבלות בין הסיפור המשפחתי לסיפורים התנ"כיים והלקח שאפשר ללמוד מהם.
לכל אורך החיפוש של מנדלסון אחר מידע על בני המשפחה האבודים אנו נתקלים(כמוהו)בצירופי מקרים כמעט מיסטיים המעוררים בקורא צמרמורת.גם מנדלסון המעיד על עצמו כאדם רציונלי,לא ידע להסביר לעצמו "סימנים" שליוו אותו לכל אורך המסע,בתחנות רבות על פני הכדור שלנו(כולל ישראל כמובן),שלא נתנו לו להרפות עד להגעה לתמצית של התמצית של גורלם האומלל של אחי סבו ובנותיו.גם עכשיו בכתבי ביקורת זאת(כמעט שנה עברה מאז קראתי הספר,ורק עכשיו הרגשתי מוכן לכתוב על כך)עולה לחלוחית בעיני ושוב אותה צמרמורת אוחזת בי.
הכל אמיתי,הכל נכון,הכל מוחשי.
רק חבל שדניאל מנדלסון ומשפחתו לא למדו את הלקח העליון שעלה ל"אבודים" בחייהם.זה עדיין לא מאוחר.ארץ ישראל מחכה גם להם בסבלנות.
אל תרתעו.תקראו!

» ביקורות נוספות של אליהו
» ביקורות נוספות על האבודים - שישה מתוך שישה מיליון