• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ההיסטוריונית

ההיסטוריונית

מאת אליזבת קוסטובה

הביקורת של Dark Spell

תמונה של Dark Spell
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
ההיסטוריונית

ההיסטוריונית

מאת אליזבת קוסטובה

הביקורת של Dark Spell

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של Dark Spell
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2006
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אסף
לפני 6 שנים

“דמויות בלתי נסבלות, לא מעוררות שום הזדהות. העלילה מתקדמת (כשהיא סוף סוף מתקדמת) בזכות צירופי מקרים”

19/58
ביקורות על ההיסטוריונית
הבאה
rainbow
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
לפני 17 שנים

“הבעיה בספר שההתחלה שלו מאוד טובה, מסקרנת ומעניינת אבל ככל שמתקדמים הוא הופך להיות הזוי בצורה מוגזמת.”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

אהבתי את הרקע ההיסטורי שהועלה, למרות שלפעמים הסופרת נכנסה בו עמוק מידי וכבר לא עקבתי אחרי כל השמות של המקומות, האנשים וכיוצא בזה.
עניין ה"ערפדים" לא מצא חן בעיני, זה הרגיש לי מאולץ מידי, היה הרבה מקום לשכלל.
והשיא הוא: האמונות התפלות הבנאליות ביותר שאי פעם המציאו! למרות שכך כנראה האנשים בתקופות המוקדמות באמת סברו/האמינו, ובעיקרון על כך הספר נתמך בכוונה, אבל הסופרת לקחה אותן יותר מידי כמובן מאליו, ואפילו לא ניסתה להפריח את חלקן כדי להוסיף מתח (שהרי שום דבר לא מבוסס ומוכח בכלל!!) - זה שחק את גבול הסבלנות שלי, שלא לדבר שההקדשה לנושא הייתה רופפת, כמו גם על הדרקולה עצמו...
והסוף - כבר לא היה לה כח.
הסופרת הלכה בקו ישר עם עובדות ידועות שהציבה לעצמה בעקשנות, שסביבן רקמה עלילה להצגת הנושא, וסרבה להוסיף להן מדמיונה כסופרת, אלא רק לסיפור המסע של הדמויות.

אבל בסך הכל, בסופו של דבר, בכל זאת אהבתי את הספר. :)

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Osirus
Osirus
תמונה של A N N A
A N N A
תמונה של Anastacia
Anastacia
תמונה של ליאור
ליאור
4קוראים|גיל ממוצע41|50%נשים

על המבקרת

תמונה של Dark Spell

Dark Spell

עורך
חברה מזה 17 שנים
19 ביקורות•86 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של Dark Spell
Dark Spell
עורך
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות19
לייקים שקיבלה86
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת12מתח ריגול והרפתקאות4מדע בדיוני ופנטזיה2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של Dark Spell

לוליטה

לוליטה

ולדימיר נַבּוֹקוֹב

לוליטה - אם פעם המילה השרתה בי אסוציאציה לקסם, הרגשה חופשית ומרעננת. כעת, לא נותר מזה אלא אפר וניכור.

קריאת הספר הייתה אחת החוויות הספרותיות היותר מייסרות שנאלצתי "לסבול". הספר אמנם כתוב הייטב, בשפה רמה (וכזה לא מוצאים כל יום)! אך בעיני הוא התגלה כלא יותר מסלט מילים מייגע - כתיבה גבוה בספרים זה דבר אחד, אבל נוסח (לו נזקקתי נואשות כאן) זה כבר משהו אחר לגמרי...

הומברט {כלומברט [כנזכר בכתוב]} - לא נוצר חיבור בינינו, לא היה את ה"קליק", אפילו לא זיק של ניצוץ. לא נרקמה אותה הזדהות-בלתי-נמנעת-לאותו-פדופיל-בה' הידיעה - שתרתי אחריה בסקרנות וציפייה כמעט בלתי מרוסנים - אשר לא מעטים דיברו עליה ורבים ניסו להילחם בה ללא הצלחה.
כנראה שלא נועדנו להיות, אחרי שצלחתי את מחציתו, הרומן בינינו נגמר...

כנראה שנאבוקוב לא בישבילי.
אולי בהזדמנות אחרת?

לפני 15 שנים•
★★★★★
•Dark Spell
אחרית פולחן

אחרית פולחן

אירסה סיגורדרדוטיר

אם כתיבה מנדרינית (סינית) על כל תוויה מסובכת ללימוד. איסלנדית תהייה המתסכלת להיגוי עם כל עיצוריה. (בספר יש לא מעט דוגמאות "שוברות" לשון).

זהו ספר מרתק המביא איתו משב רוח ספרותית מרעננת של מתח מקורי רווי מיסטיות ומסתורין אפלים.
ספר בעל עלילת מתח מסוג קצת שונה, המתרחשת במקום "טרי וחדש" ששום יד ספרותית לא הספיקה לחרוש ולטחון. הנשקפת מנקודת מבט לא טיפוסית - של אלה שדווקא אין להם יותר מידי רקע בתחום הבילוש וללא יותר מידי סמכויות חוק רשמיות בחקירה.
יש גם אנושיות וחיים המסתתרים בין כל האכזריות, האכזבות, הפולחניות והנקמה. והומור קליל שמסה להסיח מהשיברון שמסביב.
אבל אחר כל ההתודעות אי אפשר שלא לשאול: מה היה קורה אילו לא אותו המקרה המביש? אותו אירוע מצער שנרקם והוביל לסיפור הטראגי של אותו סטודנט תימהוני בעל התשוקה המוזרה לכישוף ועינוי.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Dark Spell
רוחות רפאים

רוחות רפאים

רבקה סטוט

הספר הזה עורר בי רגשות מעורבים עד כדי תסכול כמעט.
בעיניי, הכתיבה הייתה עצורה ומתסכלת - מצד אחד, אולי האשמה היא בתרגום (הרי תמיד מאשימים את השליח). אבל מצד שני, אולי כתיבת רומנים היא לא הצד החזק של הסופרת, שהרי לרבקה יש ניסיון רב יותר בכתיבת ספרי עיון מאשר רומנים (וזהו הרומן הראשון פרי עטה). ולאורך רובו של הספר הייתה ההרגשה שהרקע העיוני ניסה להתפרץ ולהשתלט על הרומן (ובמידה מסוימת זה באמת מה שקרה – בהסתננות ביוגרפיה של ניוטון) וזה מה שבעצם גרם לשפה להיות תקועה ולא מתאימה.
כבר קראתי עלילות מקוריות יותר עם סיומות פחות צפויות מזאת שבספר, אבל בכל זאת היה משהו שובה בעלילה של סטוט – אך אני מתקשה להצביע עליו - שהעלה את הדרוג לשלושה כוכבים.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Dark Spell
רדופים

רדופים

צ'אק פלאניוק

בתור אחת שחובבת אימה, יש הבדל בין צפייה בסרט וקריאת ספר – והוא מתבטא בעיקר בקריאה, כאשר אנחנו "מצנזרים" את הזוועה (אם להתחשב גם בעובדה שאנחנו לא באמת יודעים איך כל זה נראה באמת – תודה לאל!!).
הספר היה מזוויע, לאו דווקא מ"איימה" אלא יותר מגועל – והגועל נבע יותר מהַ-למה מאשר הַ-מה (למרות של-מה יש משכל מספיק כבד)...

ה"פילוסופיה" של פאלניוק/מר ויטייר – על ההתמכרות האובססיבית של האנשים/האנושות לסבל והכאב עד כדי מוכנות לפגוע בעצמך ובאחרים כל ימי חייך בדרך כזאת או אחרת – טוטאלית ונחרצת עד כדי הגזמה. וה"ביסוסים" (הלא באמת אובייקטיביים) לתיאוריה שלו לא משקפים את המציאות שהוא מנסה "להוכיח" – מפני שרוב משתתפי הסדנא שהוא מציג, כבר היו מעורערים - הנושאים איתם מעמסות טראגיות כאשר הם רק מוסיפים עליהן יותר ויותר (קבוצת משתתפי ה"מחקר" שלו אחידה/הומוגנית – זהו ניסוי שתוצאותיו ידועות מראש, ניסוי הנודע לכישלון). ושלא נשכח את אלה שהיו מספיק חכמים לא להשתתף בקרקס ההתאבדות (הלא אובדניים שמכורים לכאב בכל מחיר) – במודע או לא, כאן התיאוריה שלו מתפוררת עוד יותר.
אני לא אכחיש שיש טיפת נכונות ב"תיאוריה" הזאת, יש חומר למחשבה, אבל יש גבול לחריצת הדין. יש אנשים ויש אנשים – ובספר, האנשים לא מיצגים תרבויות, חברות ושכבות – הם לא מספיקים רבים להדגמה כללית של כלל האוכלוסיות (אפילו לא של אוכלוסיית ארה"ב לבדה).

הספר לא הפיל אותי מהרגליים...

ולסיום, תמיד מבזיקה אצלי השאלה: איך כל הסופרים והתסריטאים של ז'אנר האימה מגיעים לכל מה שהם כותבים?

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Dark Spell
קחי אותי אלי

קחי אותי אלי

מ. ג'. היילנד

אני לא מבינה מה עבר בראש של הסופרת כשהיא כתבה את הספר!

העלילה הייתה דומה להליכה בערפל סמיך - הכול נראה מטושטש וכבד. הדברים היחידים שנראו מתוכו, בהם אפשר היה להתמך, תמיד התפוגגו. - כך בעלילה, כל פרט שהעלה עניין וסקרנות להתפתחות כלשהי, הסופרת פשוט חתכה וזרקה!

הספר ריק מתוכן ממשי ורובו מבוסס על תאורי מצב שוליים וחסרי טעם שלא מפסיקים לחזור על עצמם, כמו: קריאה, צפייה בטלוויזיה, אכילת טוסטים, נקניקיות (וכמה נקניקיות?!), שינה, חוסר מעש וכיוצא בזה.
הדבר שהכי ריתק אותי בספר – וזאת לא מחמאה – זה המשפט שניתן לקריאה משני הכיוונים: מי דופק קפוד ים.
הדברים שהכי הטרידו אותי, הם: המעשה של האב בגורים, היחסים של הבן לאמא... והילד עצמו!

הספר לא עורר בי שום דבר חיובי! הוא הביא עימו רק ניכור תהומי, סלידה, מיאוס והמון כעס – הוא כנראה ממש לא בשבילי!
לא ממליצה!!

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Dark Spell
ליקוי חמה

ליקוי חמה

סטפני מאייר

אחרי האכזבה של הספר הראשון והזוועה של השני, לשלישי אני אפילו לא מתקרבת!

השלמות המנצנצת של אדוארד והסגידה חוצת הגבולות של בלה לאדוארד ואותה השלמות - עד כדי פגיעה עצמית - שחוזרים על עצמם עד שאי אפשר לראות את הסוף, כבר עלו לי על כל העצבים האפשריים.
הצגת הקלמזיות וחוסר הקוארדינציה של בלה עברה את גבול הטעם הטוב.
- והדבר היחיד ש"מסקרן" אותי לגבי מה שיקרה בספר הזה, זה כמה עוד צלקות היא תוסיף - בין אם זה היה בכוונה או לא...

בנוסף לכל זה, אם לחשוב לעומק, את כל סאגת ה"דמדומים" היה אפשר בקלות לצמצם לספר אחד...
ואם כבר, אז אני מעדיפה לחכות לסרטים, אולי הם לא הכי נאמנים לספר, אבל לפחות כל הפרוט והחזרות המיותרים נשמטים עוד בכתיבת התסריט...

לפני 16 שנים•Dark Spell
היער

היער

הרלן קובן

היער - הספר הראשון והאחרון של קובן שבאמת אהבתי.
אחרי שמצאתי את התבנית המתמחזרת בכל ספר וספר, איבדתי כל עניין.

"הפורקן" שמרגישים לאחר פתרון התעלומה בהחלט לא תוצר של עלילה מוצלחת וגאונית, אלא בגלל שהוא סוף כל סוף הועיל בטובו לחשוף את הפתרון (הלא מרגש במיוחד) אחרי שמרח את הקץ בצורה די יפה ומספיק זורמת.
בגדול, כל העלילות שלו לא מקוריות במיוחד..

אני עם קובן סיימתי. אבל אולי (וזה "אולי" גדול) אני בכל זאת אקרא עוד כמה מספריו - ועל כך יש "אבל" שמן נוסף: אני לא מוחנה להוציא עליו אפילו פרוטה אחת מכיסי..

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Dark Spell
הקתדרלה ליד הים

הקתדרלה ליד הים

אילדפונסו פלקונס

כשקניתי את הספר הזה עניינה אותי לא הכריכה או המלצה, אלא דווקא התקופה ההיסטורית: ספרד במאה ה-14, המגפה השחורה והאינקוויזיציה!
הספר התחיל טוב, ענה על רוב הצפיות שלי. עד שאיפשהו שם בשליש האחרון הכל התפורר וחמק לי. המגפה השחורה התנדפה ונשכחה כלא הייתה לטובת גל תאורים היסטורי מיותר של מלחמות, אצולה והחלפנות - שבו מצאתי את עצמי מעבירה דפים מבלי לשים לב אם קראתי בכלל.
האינקוויזיציה, שקיוויתי אולי תציל את מה שנשאר מהספר, נראתה כאילו מה בכך ולא כמשהו שבזמנו אנשים פחדו רק מהשם שלו. - מה שהיה בזמנו, נכתב רק על קצה המזלג. - הסופר בזבז את מיטב כוחו על התאורים, ולא חסך טיפה לסוף.

שלושה כוכבים, רק בגלל ההתחלה שהייתה דווקא טובה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Dark Spell
הקוסמת מפירנצה

הקוסמת מפירנצה

סלמאן רושדי

כל העלילה נראתה לי מוזרה ומבלבלת - אשמח לקבל הבהרות ותובנות.
הספר עשיר בהיסטוריה ומידע מסקרן, מהג'ינגיס-חאן ועד שושלת בית מדיצ'י - אפילו ולאד צפש (המשפד) מצא מקום בין הדפים.

אבל בסך הכל, היה נחמד.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Dark Spell

ביקורות נוספות על "ההיסטוריונית"

ההיסטוריונית

ההיסטוריונית

אליזבת קוסטובה

ההיסטוריונית/ אליזבת קוסטובה

לו, ואני מדבר פה תיאורטית בלבד, הייתי מנהל רשימת ספרים עם הכותרת הקליטה בעליל 'ספרים מצויינים שהסוף שלהם כל כך גרוע ומרגיז שצריך למחוק אותו מהזיכרון הקולקטיבי של בני האדם ולהחליף במשהו אחר' היא לא הייתה מאוד ארוכה, אבל ההיסטוריונית היה מוצג שם לראווה בתור דוגמא למען יראו ויראו.
זהו, הוצאתי את זה.

ההיסטוריונית הוא באמת ספר מצויין. למרות שהגעתי אליו סקפטי להפליא, גיליתי ספר נפלא ומעניין שבנוי וכתוב בצורה מבריקה. ספר שמגלה טפח ומכסה טפחיים, שמתחיל סיפור ואז גורם לך להתחנן עד שהוא מוכן להמשיך את הסיפור רק לעשות את זה שוב. את הסיפור מספרת לנו מישהי, שלאורך כל הספר אין לה שם (הרוקי מורקמי התקשר והוא מבקש את זכויות היוצרים על הטריק הנהדר הזה). היא ביתו של דיפלומט בהווה והיסטוריון בעבר בשם פול, שלאט לאט, במשך מסעותיהם המשותפים באירופה, מספר לה את סיפורו האישי. סיפורו האישי כולל את סיפורו שלו, את סיפורו של המרצה שלו ועוד שלל סיפורים של אנשים שהם פוגשים לאורך הדרך. לפעמים הם קוראים גם מכתבים של אנשים אחרים שמכניסים את המרצה ולאחר מכן את פול ולאחר מכן את ביתו ולאחר מכן אותנו הקוראים אל סיפור נוסף. וכל זה תוך כדי שאנו קוראים על קורותיה של הבת עצמה.
נשמע מבלבל?
רובם המוחלט של הסופרים והסופרות היו קורסים תחת המעמסה של אריגת כל הערב רב הזה לכדי סיפור אחד קוהרנטי שגם יגרום לרצון לקרוא אותו, אך לא כן אליזבת קוסטובה, שמצליחה במשימה רבת המימדים הזו. במובן זה הזכיר לי הספר את צלה של הרוח, עוד ספר מדהים שמאוד אהוב עליי שמצליח לספר רבבות סיפורים מבלי לאבד את עצמו, ומעל הכל להשרות אווירה של קסם עתיק וחמקמק.

כי גם ההיסטוריונית משרה את האווירה הזו, אווירה של מלחמה קרה ואירופה שסועה ואיבה וקסם עתיק מאוד שמרחף מעל הכל כמו נשר קדמוני. ההיסטוריונית הוא ספר קשום שמצליח מלבד העלילה הנהדרת ליצור שלל דמויות מוצלחות שניתן בקלות להקשר אליהן ולרצות בהצלחתן. החשש העיקרי שלי בנוגע לספר היה שהוא עלול להיות יבש למדי, אבל למרות שהספר כולו מדבר על ולאד 'המשפד' צפש (והדמות המבוססת עליו, דרקולה) הוא מצליח בצורה נהדרת לשזור את ההיסטוריה והפנטזיה לאריגה אחת יציבה (עד הסוף, ונגיע לזה).

אז מה פחות אהבתי?

את הסוף.
הספר באמת מצויין בעיני, ומאוד מאוד נהניתי מהבנייה מורטת העצבים, מהכתיבה, מהדמויות. באמת, היו לי אפס תלונות על הסיפור עד שהסופרת עברה איזה סך מסוים של עמודים ולאחר מכן פשוט נמאס לה. ואני מתנצל מאוד גברתי, אבל זה לא בסדר לכתוב 500 עמודים משובחים ואז להחליט שאין לך כח יותר לכתוב ולעשות את סצנת הפיק של הספר באורך של בערך 5 עמודים, שגרמו לי להגיד 'מה לעזאזל' בערך חמש פעמים פר עמוד. זה מהיר מידי, לא ברור, וקראתי את חמשת העמודים האלה בערך שלוש פעמים כדי לוודא שלא פספסתי איזו דלת סתרים שתוביל אותי אל סוף חלופי וראוי לספר הנהדר שהוא היה עד עכשיו. אין שום מילה אחרת לתאר את התחושה שלי בסוף הספר מלבד אכזבה קשה.
ומלבד המהירות הלא ברורה, האריגה העדינה של הספר והשיווי משקל בין הפנטזיה למציאות פשוט נהרס לחלוטין. ואם הזכרתי אותו קודם, הרי שבצלה של הרוח גם השחרור בין הפנטזיה למציאות נעשה נכון, ופה זה הרגיש לי גס מידי ולא רלוונטי.

כפי שאמרתי, הספר עצמו מבריק, אבל הסוף בהחלט משהו שראוי לשכתוב מחדש.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•יהונה
ההיסטוריונית

ההיסטוריונית

אליזבת קוסטובה

כשהייתי בת 15, שאלתי מהספרייה העירונית את "דרקולה" של בראם סטוקר, זה היה הרבה לפני שערפדים הפכו לייצורים רומנטיים,
באותו הלילה ישבתי על המיטה צמודה לקיר בחדר ילדותי מנסה לנער תחושה מביכה של פחד,
סיימתי אותו עוד באותו הלילה ועם קרני שמש ראשונות נוכחתי לדעת ששחררתי אנחת רווחה קטנה,
הספר הפך עבורי למען פולחן לספרי ערפדים, כשהם עוד לא נצצו באור השמש.

"ההיסטוריונית" הוא ספר לא פחות מרתק, אבל כבד הרבה יותר,
כאשר הקורא מתחקה אחר עקבותיו של הערפד הראשון בעולם, הוא גם למד הרבה, על ההיסטוריה של מזרח אירופה, על התקופה הביזנטית והעותמאנית, וגם על טבעיים ומשטרים אנושיים גם מעבר לעל- אנושי.

המספרת מטיילת עם אביה הדיפלומט ברחבי העולם, תוך כדי, הקורא זוכה לקבל הצצה נהדרת לחומות עתיקות מהתקופה הביזנטית, למנזרים אפלים, לנוף מפעים המתואר בחיות נדירה, שקל לשכוח לרגע שאנחנו לא באמת נמצאים שם.

העלילה מעניינת בעיקר ברמה ההיסטורית, ספרים עתיקים מתגלים באופן פתאומי ומובילים אל המושל מוולאכיה, אכזר צמא דם, המשתחל לספרי ההיסטוריה במלחמות עקובות מדם ובקטיעת חיים רבים,
אך האם ייתכן שהרודן הנורא הוא ערפד?
הייתכן כי הוא עוד מתהלך בנינו?
כך בעצם יוצאים למסע אחר קברו של דרקולה, אבל בדרך יש מהמורות רבות, חורים רבים שההיסטוריה מסתירה,

קטעים מסויימים בספר הם פשוט טרחנים, שיחות שלמות על מכתבי נזירים שהיה אפשר לדלג עליהם ולהגיע לעניין, אז אומנם הספר קרוי "ההיסטוריונית" אבל האם באמת יש צורך לתאר את ההיסטוריה כולה משחר הימים? כולל זו שאינה מועילה לעלילה ורק מכבידה על הקורא?
אני לא חושבת,
מה גם שלדעתי הסופרת לא עשתה עבודה מוצלחת בקשירת כל הקצוות בסוף, במהלך המסע כולו, יש המון שאלות מעניינות שחשבתי שבסוף יהיו תשובות, אבל הסוף היה מזורז מאוד, שזה מוזר בהתחשב בעובדה שעד כה הסופרת לא חסכה מאיתנו שבב אחד של מידע.
ובכל זאת זהו ספר טוב.

נדמה לי שלכולם יש רגע נדיר בחיים, בו מבינים שההיסטוריה היא לא רק מילים הכתובות בספר עב כרס,
ההיסטוריה היא בעצם אדמה שעיבדו, מקומות שהלכו בהם, אנשים שחיו ושמחו ואהבו, ולהבדיל מספר פנטזיה היא אמתית לחלוטין,
המלחמות, הצער, האכזריות, הכל היה, ועודנו, יחד עם רגעי אושר ושמחה.
במהלך הקריאה קמה לפני ההיסטוריה פעם נוספת, להזכיר לי שלפני שהיו דמויות, היו אנשים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•עדי
ההיסטוריונית

ההיסטוריונית

אליזבת קוסטובה

ביקורת אחרונה באתר?... עוד נראה.
הספר "ההיסטוריונית" כתוב לפי החוקים של ספרי המתח והפנטזיה:
יש בו מסתורין על ישות לא מהעולם הזה, סיפור בהמשכים שמסופר במכתבים בעיקר, אב שמספר לביתו (בלשון של מכתב/ספר רהוטה במיוחד, כי כך אנשי אקדמיה מדברים?)
ותופעות שמתקיימות רק בספרי מתח: הדמויות שנתונות בסכנה חושבות שזה רעיון מצויין להתבודד ולצאת מהמרחב המוגן שלהן וכמובן לעשות ההיפך ממה שאומרים להן ולצאת להרפתקה שנאסר עליהן.
הספר החזיק אותי עד הסוף והשפה והתרגום נפלאים, אבל ישנם כמה חוסר דיוקים שממש הציקו לי:
לדעתי דווקא סופרת שמתמקדת בהיסטוריה צריכה לטרוח מעט יותר בלימוד על הנושא המרכזי עליו היא כותבת.
הספר של סטוקר הוא בדיוני שמבוסס יותר על אליזבת ביתורי מאשר דרקול.
אמנם שניהם, בתקופות שונות, היו עשירים בעלי מעמד שהתעללו באכזריות בנתינים ואנשים שעשו טעות ונתקלו בהם,
אבל ביתורי גילתה את ה"ערפדות" וסחטה את דם הקורבנות מתוך מטרה להשאר צעירה ויפה כשדרקול סתם אכזרי בשביל הכיף+נקמה.
אפקט "צעיר לנצח" לא הובהר, כי אם כבר מתכננים להרוג את הערפד הראשי לא צריך לדעת איך הוא הפך לכזה.
הפריע לי שהסופרת התבססה על אגדות וסרטים מצויירים ולא קריאה אמיתית של האגדות,
כשהדמויות שבחרה כולן מסתובבות סביב ספריות ונוברות בספרים עתיקים.
נעיצת יתד מעץ חייבת להיות מעץ הצפצפה, ממנו נעשה הצלב לישו.
הרי ישו קדוש לפי הנצרות והערפדיות היא משהו אפל, שטני, שיש לנופף מולו צלב מכסף ושום שכאמור ריחו בלתי נסבל ליצור חשוך...
שיהיה ברור- שום (ובצל) ממריצים את הדם והופכים את האדם לפחות רוחני לפי כמה עוסקי דת וכתבים עתיקים.
אין קשר לריח.

העלילה עצמה מרתקת, המחסור בעובדות זעק לשמיים אבל הסופרת כתבה ספר לפי הכללים וזה מורגש.
הייתי שמחה אם לדמויות יהיה אוצר מילים שונה, ניסוח המכבים היה זהה ובאותה שפה.
זה מוריד מהאמינות.

ואולי היא תרים את הכפפה ותרשום על כמה פסיכים אחרים כמו אליזבת' בתורי או זיל דה רה.

לפני 13 שנים•דובה
ההיסטוריונית

ההיסטוריונית

אליזבת קוסטובה

ראשית, היה לי קשה לחזור לקרוא את הספר אחרי שפעם אחת נואשתי ממנו בעמוד ה-200 בערך, הוא היה נראה לי ארכאי וטרחני...
אבל הביקורת של הקיסרית הילדותית (שכבר לא בנמצא באתר) החזירה לי את החשק, וכך החל מול עיניי מתרקם לו מסעה של נערה צעירה בנבכי ההיסטוריה ובעקבות מסעו של אביה הקשור קשר הדוק לאובדן אימה, ובעקבות מסעו למציאת מורהו וידידו הטוב שנעלם לפני שנים, וכמוהו, חווה אהבה בדרך וגם אימה מפחידה ומצמררת שלא ידעה קודם.

הטוב:
הספר בנוי לפי כל הכללים של ספר מתח טוב שעוסק גם בעל-טבעי: קריפטות חשוכות וטחובות, אנשי ממשל מושחתים ומזימות בין-לאומיות של משטר המנסה לאחוז בסוד לחיי נצח כדי לשמר את הרודנות במסווה המודרנה.
גם הקטעים ההיסטוריים עניינו אותי באופן אישי כחובב היסטוריה, והעיסוק בקדושים נוצרים שונים לימד אותי לא מעט, ותיאורי הנוף של מזרח אירופה וגם של מערבה, ותיאורים שטופי שמש של יוון ואיטליה פשוט קסומים בעיניי בספר זה.
וגם דמותו של דוקטור בורה, הטמפרמנטי ונוח המזג, אך העטוף במסתורין סביב חלק מסוים בחייו.

הרע:
חוסר הדיוק בעובדות, כמו שנכתב בביקורת קודמת פה, חוסר היכולת להתחבר לדמות המרכזית האלמונית ולמלווה שלה, סטיבן בארלי, לעומת היכולת להתחבר קצת יותר לדמות של אביה ושל בת לווייתו הקשוחה והאמיצה, אך גם בו-זמנית זקוקה להגנה ויד אוהבת, הלן, אך גם התחברות זו היא מעטה משום שנראה שאין לדמויות כלום מעבר לחיבה להיסטוריה ולמסעות ארוכים.


אבל בסופו של יום, אם אתם סבלניים, הצטרפו למסע חובק עולם וארכיונים ברחבי אירופה, ארה"ב וגם טורקיה הקרובה לנו, והיכנסו להיסטוריה של השליט הרודן האכזר מוולאכיה שהיווה יחד עם אליזבת' באת'ורי את ההשראה לספר המפורסם של בראם סטוקר, היכנסו לקברים החשוכים המריחים ממוות, אם תעזו!

נ.ב.:
לכל אוהבי הקווסטים, הספר היה נדמה לי כאילו לקחו את החלקים של גרייס מ-Gabriel Knight: The Beast Within, והפכו את זה לספר שעוסק בנושא הערפדים, כלומר, הרבה קריאת מסמכים וארכיונים

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Osirus
ההיסטוריונית

ההיסטוריונית

אליזבת קוסטובה

אני יכול להבין את העדר של הקוראים שמיד קנו את הספר אי שם בתחילת שנות ה2000 עם כל זרם הסרטים על הערפדים שיצאו אז שגרמו לקוראים לחשוב שמדובר בשוס רציני ומותח אבל כשאני קורא בויקי שעד עכשיו לא עשו על הספר ה"דגול" הזה סרט למרות שרכשו את הזכויות , בליבי מתעוררת שמחה שאני לא היחיד שחושב שבספר הזה אין שום עלילת מתח ואקשין ששווה השקעה שתגיע לאקרנים.
ובתמצית אחת של ביקורת, הספר הזה יכל להתקצר לכ100 עמודים ואפילו פחות . רוב הספר הקורא מובל מחיפוש אחר ספר / מכתב שלא מוביל לכלום ולעוד חלקיק של עלילה שנמרחת באיטיות כאילו אתה צופה בסרט בסכין שמורחת שוקולד על פרוסת לחם בקצב של 0.1 פרמים לשנייה.
אחרי 50 עמודים התחלתי פשוט לדלג בין פסקאות נדושות שלא תרמו מאומה. רק ב30 דפים האחרונים של הספר ישנה עלילה זורמת כל השאר זה רק הלכנו לספריה הזאת , דיברנו עם ההוא, היינו בעיירת נופש ההיא וכולי.
בקיצור מי שרוצה ספר טיולים על בולגריה/טורקיה עם המון היסטוריה מוזמן לקרוא . מי שזמנו יקר לו, יעבור אל הספר הבא

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רמי כהן
ההיסטוריונית

ההיסטוריונית

אליזבת קוסטובה

אם ולאד צפש (דרקולה) היה צריך לסכם את הספר העוסק בהיסטוריה האמיתית והמדומה שלו, הוא בטח היה אומר "Aiurea in Tramvai" - ביטוי רומני ישן שלא ניתן לתרגם כפשוטו. בעברית הביטוי הקרוב ביותר זה "שטויות במיץ".
בעשור שעבר ניהלתי כמה פרויקטים ברומניה ונחשפתי להרבה מאד סיפורים על ולאד צפש (המשפד), הלא הוא דרקוליה (או "דרקולה"). בימי המשטר הקומוניסטי, כשכל אדם שלישי היה מודיע של הסקוריטטה, אי אפשר היה לספר בדיחות או מעשיות על הרודן צ'אושסקו ומשפחתו אז סיפרו על דרקוליה וכל אחד הבין. היות ורציתי לדעת יותר רכשתי את הספר לפני מספר שנים ורק עכשיו קראתי אותו (זה מזכיר לי שהסטוק הולך ונגמר).

הסופרת אליזבת קוסטובה רקחה בספר הארוך הזה מרקחת מעובדות היסטוריות, סיפורים עממיים, אמונות תפלות, תהליכים היסטוריים, בולשיט נוצרי והרבה פנטזיה. מי לא מככב אצלה? דרקולה, ערפדים ארכאיים, ערפדים מודרנים, כשפים, מסדרים סודיים, עותומנים, נזירים, היסטוריונים, סוכני חרש קומוניסטים, ארכיבאים, מכתבים, ספרים ונערה בת 16... וכמו כל מרקחת שעשויה מיותר מדי מרכיבים גם הספר הזה לא יצא משהו.
הספר מתנהל בשלושה מישורי זמן: טורקיה ומדינות הבלקן ב-1930; ארה"ב, בריטניה, טורקיה ומדינות הבלקן ב-1954 ובאירופה בשנים 1974-76. המספרת היא נערה בגיל העשרה החיה באמסטרדם בשנות השבעים, אבל עיקר הספר מורכב מ"מכתבים" אינסופיים משנות השלושים והחמישים.
תקציר העלילה: אביה של הנערה ואח"כ היא עצמה יוצאים למסעות על מנת לחשוף את האמת (הדמיונית) אודות דרקולה וכדי להציל את ????. ב-1954 האב עובר כל מיני הרפתקאות בטורקיה ובמדינות הבלקן, נתקל בערפדים ובסוכנים קומוניסטיים, נעזר בהיסטוריונים ובארכיבאים עד אשר קורה מה שקורה. בשנות השבעים הסיפור מתעורר לחיים כשגם הנערה נכנסת לקלחת הערפדית הזאת ולקראת הסוף גם מנסה לאתר את אמה.

בצד החיובי אני יכול למנות את העובדות ההיסטוריות ומתח מסוים בחלקו האחרון של הספר.
בצד הפחות חיובי אפשר למנות הרבה יותר:
* הספר ארוך מאד (577 עמודים בפונט קטן מהמקובל ושורות צפופות). מילא אם הוא היה מרתק לכל אורכו, אלא שהספר נמתח כמו מסטיק, כולל תיאורים ארוכים ומשעממים של מבנים, ריהוט, נופים וכו' (בשביל מה צריך לתאר שולחן בלמעלה מחצי עמוד?) ועמוס בפילרים ארוכים ולא מעניינים מחיי הנערה בשנות השבעים.
* אם כבר הזכרתי את הנערה, איך אפשר לתאר נערה בת 16-18 החיה באמסטרדם המתירנית באמצע שנות השבעים כילדה טובה ירושלים עם ערכים של התקופה הויקטוריאנית?... לסופרת הפתרונים.
* יש אמנם מתח מסוים אבל הוא נמרח ונמרח עד שהוא מאבד מהאפקטיביות שלו.

למי שיש חיבה לערפדים ודרקולה, סבלנות והרבה זמן פנוי אז כנראה הספר יתאים... אותי במרבית הזמן הוא שיעמם.

לסיום קצת על גלגול השמות - לאביו של ולאד צפש קראו דרקול, ברומנית של אותם הימים פרושו של השם היה "דרקון" (משום שהוא הצטרף למסדר הדרקון הגרמני). לבן קראו "דרקוליה" שפרושו בן הדרקון, אלא שלאחר שנודעו מעלליו הזוועתיים של דרקוליה (גם במונחים של ימי הביניים) הפכה המילה Dracu לשם נרדף (וכיום בלעדי) לשטן. בראם סטוקר, ברומן שלו משנת 1897, העביר את דרקוליה מ-ולאכיה (בדרום רומניה) להרי טרנסילבניה (צפון-מערב רומניה) וגם קיצר לו את השם ל"דרקולה".

התרגום טוב, למעט נפילות פה ושם כמו בעיברות של הרומנית [ערפד נקרא בספר ורקוליץ', רק שאין מילה כזאת ברומנית, יש ורקוליק (ערפד) או ורקולאץ' (ערפדים)].

לפני 12 שנים•
★★★★★
•רונדו
ההיסטוריונית

ההיסטוריונית

אליזבת קוסטובה

יצא שזה הספר היחיד שהיה לי לקרוא בתקופת הסגר השלישי. כמובן שאפשר להזמין אונליין אבל מה נעשה עד שהשליח יגיע? ננסה לצלוח את 'ההיסטוריונית'. ובכן - ביג מיסטייק. ספר ארוך ומייגע, עמוס פרטים היסטוריים לא רלוונטיים ותאורי נופ בלתי נגמרים. על כל זה אפשר היה לסלוח לו הוא היה מותוח או נפתר בצורה בלתי מופרכת אבל מה לעשות שזה ממש לא כך.
מזל השליח הגיע ואיתו 12 ספרים חדשים (: נטשתי את ההיסטוריונית בעמוד 500 בערך ועם התחושה שלמרות שנותרו רק עוד 50 עמודים - אין לי שום חשק לקרוא אותם

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אילת
ההיסטוריונית

ההיסטוריונית

אליזבת קוסטובה

זהו ספר עב כרס במיוחד, המתאר בצורה נפלאה את ההיסטוריה של התקופה הביזאנטית והעותמאנית, וכיצד עיצבו המלחמות בין שתי תרבויות אלה את ארצות מזרח אירופה.
תוך כדי הסקירות ההיסטוריות המרתקות, הסופרת גם שופכת אור על עברה של דמות שריתקה את דמיונם של רבים: הנסיך הרומני ולאד צפש הידוע בכינויו "דרקולה".
ניכר לאורך כל הספר שהמחברת עשתה מחקר היסטורי מעמיק על התקופה ועל העמים שנוצרו במהלכה (תרבויות ומדינות שקמו ונפלו).
הידע הנרחב של המחברת גרם לי לצאת למחקר עצמאי ומלהיב בחיפוש אחר מקורות נוספים על ההיסטוריה של ארצות מזרח אירופה (מחקר כורסה: אינטרנט + אנציקלופדיות וספרי עזר שונים).
הספר בהחלט מחייב מאמץ הנחוץ בכדי לסיים אותו (מדובר בספר עבה), אבל הוא שווה את זה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דני
ההיסטוריונית

ההיסטוריונית

אליזבת קוסטובה

אחר הז'אנרים האהובים עלי עלילת מתח על רקע תקופה היסטורית. ההיסטוריונית מובילה אותנו לערי הבירה והכפרים הנידחים במזרח אירופה והדרך בה היא מתארת את העלילה נותנת חשק עז לטיול(במזרח אירופה כמובן).סיפרו של וולד השלישי כצפוי מעניין ביותר אך יש לציין כי הביוגרפיה איננה מידע אזוטרי ולא כך מציגה זאת הסופרת, בקיצור אין סקירה מעמיקה על הדמות המיסתורית. לגבי אופיו ואישיותו של וולד ברור שמדובר בתיאוריה (בהחלט מעניינת)שהיא פרי דימיונה של הסופרת. ספר חביב שכדאי לקרוא, לא לאנשים שמתעקשים על כתיבה ריאליסטית במאה אחוזים או מפחדים מערפדים.:)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•תולעת סגולה עם נקודות צהובות