אני נוטה לעטוף ברומנטיקה את החיים באירלנד. זה מורכב מהמון סרטים המראים את הארץ היפהפיה הירוקה, על תושביה החסונים, הכנסת אורחים ויחס חם לתיירים בפאבים ומוסיקה שמתנגנת באוזן. את הסיפורים על העבר הלא כל כך רחוק של אירלנד, הכולל עוני וחרפת רעב (כף רגלי השמאלית) אלימות של מאות שנים (בשם האב), דת שולטת בחיי האזרחים (במיוחד האזרחיות) אני נוטה לא לזכור. זה מה שעושה הרומנטיקה.

<mark>היילנד</mark> כתבה ספר על ג'ון א

ספר מדהים,שובה לב
הספר מספר על ילד בן אחת עשרה ששמו ג´ון איגן,אשר ניחן בכישרון מיוחד ויוצא דופן לגלות שקרים של הוריו וכל מכריו, על אף שזה עלול לגרום לצרות וויכוחים מיותרים עם הוריו,ויתרה מזאת ,הוא דיבר בצורה גסה והתנהג באגרסיביות בעת שניסה להצדיק את דבריו ומעשיו, הוא זיהה את השקר לפי הבעות פניו ושפת גופו של האדם העומד מולו.
השקר הפך לאובססיה, הוא חשד באביו, חשף את מעשיו הנלוזים.
ג´ון כלל לא היה