הספר הזה עורר בי רגשות מעורבים עד כדי תסכול כמעט.
בעיניי, הכתיבה הייתה עצורה ומתסכלת - מצד אחד, אולי האשמה היא בתרגום (הרי תמיד מאשימים את השליח). אבל מצד שני, אולי כתיבת רומנים היא לא הצד החזק של הסופרת, שהרי לרבקה יש ניסיון רב יותר בכתיבת ספרי עיון מאשר רומנים (וזהו הרומן הראשון פרי עטה). ולאורך רובו של הספר הייתה ההרגשה שהרקע העיוני ניסה להתפרץ ולהשתלט על הרומן (ובמידה מסוימת זה באמת מה שקרה – בהסתננות ביוגרפיה של ניוטון) וזה מה שבעצם גרם לשפה להיות תקועה ולא מתאימה.
כבר קראתי עלילות מקוריות יותר עם סיומות פחות צפויות מזאת שבספר, אבל בכל זאת היה משהו שובה בעלילה של סטוט – אך אני מתקשה להצביע עליו - שהעלה את הדרוג לשלושה כוכבים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
