ביקורת ספרותית על תולדות האהבה מאת ניקול קראוס
ספר בסדר

---

ספר איכותי שמספק חוויה של קריאה מהנה. כתוב ברגישות תוך תשומת לב לניואנסים אנושיים. הישגה הגדול של הסופרת הוא לפי דעתי הצלחתה למסור את הסיפור מנקודות מבט כה שונות באופן מאד אמין. כוונתי היא שכשהסיפור מתואר מנקודת מבטו של הזקן, ממש אפשר לשמוע קול סדוק של איש קשיש ולדמיין את תנועותיו, וכשהוא מסופר מפי נערה מתבגרת רגישה - שוב אפשר לשמוע את קולה ולדמיין אותה. עם זאת, חסרונו של הספר הוא לטעמי בחוסר איזון בין אמת פואטית, סו קולד, לאמת פרוזאית. הגיבור הראשי הוא סופר, ודי בתחילת הספר הוא מתאר כיצד אהובתו ביקרה את יצירתו הראשונה בטענה שהיא מציאותית מדי, ואת השניה בטענה שהיא דמיונית מדי. האידאל לפיכך הוא ליצור סיתיזה מאוזנת בין מציאות ודמיון, אך כאן לדעתי כושל הספר. למרות שהוא מלא בפרטים ריאליסטיים, בעלילה עצמה יש משהו דמיוני מדי ולא אמין. כביכול הגיבור בחר לוותר על חיים מציאותיים כדי לקיים אידיאה וזכרון. קשה לי להאמין שזה אפשרי באופן שזה מתואר בספר. במיוחד חרה לי כשבסוף הספר נרמז שאפילו החבר היחידי שיש לו במציאות (ברונו), שהיחסים איתו תוארו דווקא בריאליזם נוגע ללב, הוא בעצם פרי דמיונו. הרגשתי שהסופרת ויתרה על אפשרות להציג את המורכבות שיש בחיים בעירבוב ובמאבק בין מציאות לדמיון לטובת התעסקות פילוסופית אינטלקטואלית וקצת נרקיסיסטית בעיסוק הספרותי. לי זה הפריע להתחבר ולהתרגש עם הדמויות.
(כעבור חדשיים..):בפרספקטיבה של זמן הספר לא הותיר בי כל רישום או זכרון. חלף עם הרוח...

» ביקורות נוספות של שועלה
» ביקורות נוספות על תולדות האהבה