ביקורת ספרותית על תולדות האהבה מאת ניקול קראוס

---

ספר נפלא, כתוב טוב מרתק. קצת מזכיר את צילה של הרוח, (מי שקרא את צילה של הרוח , יבין).
זה ספר שכשאומרים לקרא אותו לרגע יש תחושה שהבנת בסופו של דבר את העלילה המסובכת , אבל זה רק לרגע. משהו כמו אה...לא הבנתי.
אז ככה , יש בסיפור הזה עלילות מקבילות ודמויות משוכפלות זהויות גנובות מושאלות מועתקות. הילדה המספרת נקראת על שם הגיבורה בספר והסופר שפוגש אותה בערוב ימיו תוהה האם זו היא זו שהקדיש לה את ספרו. הוא כל כך מבולבל שהוא שואל עובר אורח האם יושב לידי מישהו? הוא אינו יודע אם זו מציאות או דמיון. הספר תולדות האהבה נכתב על ידי אדם אחד ושני אנשים שונים טענו שהם כתבו אותו. הוא גם הועתק ותורגם לשפה אחרת ושוב תורגם לשפה אחרת. גם התרגום הוא סוג של שכפול. הסופר שכתב את תולדות האהבה לא הגשים את חלומו להיות סופר מוכר ומפורסם. בנו הפך לסופר מפורסם. ברונו, חברו הטוב של מחבר תולדות האהבה הוא דמות בדויה המבוססת על צבי ליטווינוב , חברו האמיתי של המחבר שפירסם את הספר כאילו הוא כתב אותו.
ניקול קראוס פירסמה את תולדות האהבה , ובעצם היא חלק מהשכפול וההעתקה. מי המקור?
משהו הפריע לי כשניסיתי להסביר לעצמי את הסיפור ולחבר בין העלילות (לבד ובקול רם נסו להסביר לעצמכם). לא הבנתי איך הבן הסופר הגיע אל האמא המתרגמת . איך ולמה נוצר הקשר? לדעתי זה חור בעלילה והוא פוגע באמינות הכללית של הסיפור. אבל כאמור ספר מהנה וטוב.  

» ביקורות נוספות של יעל מונטנייז
» ביקורות נוספות על תולדות האהבה