“ספר מרתק בעיני. ניתוח של הפסיכולוגיה של בעלי החיים מנקודת מבטה של אוטיסטית (גרנדין מאובחנת כאספרגרית, שזה סוג של אוטיזם עם רמת תיפקוד גבוהה ואינטלקט תקין ומעלה). גרנדין טוענת לדמיון בין האופן שבו המוח האוטיסטי ומוחם של בעלי החיים מתפקד. בגדול, היא טוענת ששניהם תופסים את העולם באופן חזותי ולא מילולי, ושמים לב לפרטי פרטים כשהיכולת להכללה והפשטה, לעומת זאת, נמוכה או חסרה. משום כך, שניהם רגישים מאד לשינויים וגירויים שאדם רגיל לא יבחין בהם. אפשר לראות זאת כלקות או כיתרון. אוטיסטים, בחלקם, וכמוהם בעלי חיים, נחנו ביכולות מדהימות וגאוניות שאנשים רגילים לא מסוגלים להם. במידה רבה הניתוח וההבנה שלנו, כאנשים רגילים, את ההתנהגות של בעלי החיים לוקה בחסר בשל השוני הרב באופן שבו אנו תופסים את הדברים. גרנדין טוענת ואף מוכיחה, כי בעלי חיים נחנו ברגשות עמוקים ובאינטיליגנציה.
אפשר ללמוד מהספר המון על בעלי חיים וגם על החוויה האוטיסטית, ממקור ראשון, אך צריך גם להתייחס בסקפטיות לחלק מהנתונים. הבעיה העיקרית של הספר היא שגרנדין מערבבת עובדות , תיאוריות, השערות ודעות, ומסתמכת לעתים על נסיונה האישי בלבד או על מקרים בודדים (אם כי במקרים רבים היא מביאה כהוכחה ניסויים, מחרידים ומזוויעים, שנעשו בבעלי חיים). בנוסף, כשם שאנו, "הרגילים" לכאורה משליכים על בעלי החיים את הפסיכולוגיה שלנו, גם גרנדין לא חפה מזה ויתכן שגם היא מייחסת להם תכונות לא להם משום שהן קיימות אצלה. בכל אופן, יש בספר חומר למאות שנים של מחקרים (שאני מקווה שלא יערכו...) והוא מאד מעורר למחשבה.
הספר מאופיין בשילוב מדהים, שאולי אופייני לאספרגר, של איכפתיות ואמפטיה אדירה לבעלי חיים מחד, עם תיאורים אכזריים בבעלי חיים מאידך. גרנדין עצמה ידועה בכך (ואף מתפארת בכך בספר) שחוללה מהפך בתעשיית הבשר בארה"ב כמתכננת של "משחטות הומניות" שממזערות, כביכול, את סבלן של החיות המובלות לטבח. גם בכך יש פרדוכס מסוים, אבל אולי באמת היא תרמה הרבה לרווחת בעלי החיים האומללים האלה ומוטב שכך. בכל אופן התרשמתי עמוקות מאהבתה החזקה לבעלי החיים ומיכולתה לחוש אמפטיה כלפיהם, וזה בהחלט מעורר מחשבות גם לגבי אוטיזם.”

“ספר חובה לאוהבי בעלי החיים
ליצירת שפה משותפת- ממש מסייע להבנת בעלי החיים.
הספר מכיל כתבים רבים שהוצאו ישירות מספרי הפסיכולוגיה, ספר מרתק! ממליצה בחום”

“ספר מאיר עיניים ומלא בתובנות על בעלי חיים.
הבנתי בבעלי חיים השתפרה עד מאוד בתהליך קריאת הספר.
בנוסף, הכותבת היא אוטיסטית מחוננת, היא מסבירה שבעלי חיים חושבים דומה לאוטיסטים, וכך היא מצליחה להבינם יותר טוב מבן אדם ממוצע, בזכות היכולת שלה לראות את החלקים הקטנים שמרכיבים את התמונה, בעוד שבן אדם למד לסנן הרבה פרטים ולראות את התמונה בצורה פחות מדוקדקת.
חובה לכל בן אדם שרוצה להבין יותר טוב בעלי חיים.”