ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 11 בספטמבר, 2009
ע"י זוהר
ע"י זוהר
אחרי שקראתי את "הדרך" של מקארתי, ציפיתי לספר יותר לירי, יותר איטי ויותר עדין. “לא ארץ לזקנים" הכה אותי בתדהמה עם כמות רציחות וגופות שמכניסה את אבו-כביר לכיס הקטן. כמו בספר "הדרך", קורמאק מקארתי כותב ספר שנתפר להיות סרט, חוץ מהמצלמות הכל כבר מוכן. תחושת הסרט נובעת מכשרונו של מקארתי לבנות אווירה באמצעות מרכיבים מינימליים אך מדוייקים. התאורים שלו יוצרים תמונה חיה ואמיתית עד שהצבעים והפרטים בוראים את עצמם מתוכה. תאורי הדמויות מוצלחים כל-כך, שהמבטא הטקסני והמקסיקני דבק אליהן מעצמו. אצל מקארתי כמו אצל מקארתי, הדיאלוגים הלקוניים מהלכים קסם ויוצרים תחושה שרב הנסתר על הנגלה.
באשר לתוכן, העלילה נעה במרדף מתמיד אחרי סכום כסף שהגיע לידיים הלא-נכונות. חור בלתי ברור בעלילה מביא לתחילת המרדף ולמהפך של מה שהיה יכול להסתיים ב"הם חיו באושר ועושר עד העצם היום הזה". גם בכריכת הספר מתייחסים לבעייתיות בעלילה: “כשהוא חוזר לשטח למחרת, מטעמים השמורים עמו, מתברר לו שהוא לא לבד שם". הטעמים השמורים עמו מתמיהים באופן מיוחד מכיוון שהעלילה, לאחר שהותנעה, חותרת בצורה חלקה ונטולת תקלות לעבר סופה. המרדף מרתק את הקורא אל הספר ואת הצופה אל המסך, אך המסר שזועק מבין השורות הוא העיקר. זהו המסר של הזקנים, שראו את ארצם מאבדת את התום והמוסר ונהפכת לארץ של אלימות, חוסר רחמים וחוסר כבוד.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
amiracle
(לפני 15 שנים ו-11 חודשים)
ממליץ לך על הקישור הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=VcyLpTzsktA
לא קראתי את הספר, אבל הסרטון הזה העשיר את חוויית הצפייה שלי בסרט בכמה ממדים. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 15 שנים ו-11 חודשים)
האחים כהן פותרים את זה בסרט
הוא חוזר כדי להביא מים לאיש במכונית.
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
