ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 30 בספטמבר, 2008
ע"י נטעלי
ע"י נטעלי
זהו הספר שהאחים כהן עיבדו לסרט (שבארץ קראו לו "ארץ קשוחה", באנגלית נשמר שם הספר - No Country for Old Men). כשהתחלתי לקרוא את הספר חשבתי לעצמי שהוא כ"כ דומה לסרט ומשכך תהיתי עד כמה יהיה מעניין לקרוא משהו שאת עלילתו כבר ראיתי בקולנוע. אז ככה - בסיכומה של קריאה, נותרתי עם המלצה חד משמעית וגם חד פעמית מבחינתי: תקראו את הספר ותצפו בסרט. שניהם פשוט מצויינים, חדים, עם אותם הדיאלוגים (כמעט אחד לאחד, שכן הכתיבה כ"כ מדוייקת, חכמה ונכונה, כתובה כמו תסריט מבריק - במובן הטוב של ההגדרה, לא כמו "צופן דה וינצ'י" שכתוב כמו תסריט במובן הרע של ההגדרה, לטעמי). יש פה את אותן הדמויות החזקות: מוס, הרתך הפשוט שמוצא עצמו בתסבוכת לאחר שנוטל את התיק שמצא ובו שני מיליון דולר - הוא האדם ה"פשוט" והממוצע, צ'יגר הרוצח הפסיכופת והשריף בל שמגלם את ערכי העולם הישן, השמרני - עולמם של הזקנים שנראה כי מקומם הולך ונעלם מהעולם החדש שנשלט ע"י ערכי בצע כסף (מוס) וגם במידה מסויימת של ניהליזם או רוע שרירותי (צ'יגר).
בהקשר זה אציין שלמרות שבספר דמותו של צ'יגר מתוארת קצת אחרת (בעל עיניים כחולות) מכפי שנראה חביאר בארדם שגילם את הדמות באופן גאוני בסרטם של האחים כהן, הרי שבכל היבט אחר, בארדם פשוט הפנים את הדמות הזו באופן מדהים וכל הפסיכיות שיש בדמות הזו שבספר, באה לידי ביטוי מצויין בסרט.
זה ספר שכתוב כ"כ נפלא עד שמתחשק למרקר שורות שלמות מתוכו. בין אם זה הדיאלוגים המצומצמים ועם זאת, הכ"כ טעונים ומלאי תובנות על טבע האדם שיש בין הדמויות, ובין אם זה הקטעים הקצרים שמופיעים מדי פרק והם מונולוגים של השריף, שמתאר את השינוי החברתי שהוא עד לו, איך הוא רואה את תפקיד השריף בעולם ומה הוא חושב על הרוע של אותו רוצח סדרתי שהוא תופס (המונולוג הראשון) ועל הרוע שיש במלחמה.
אז במקום להמשיך ולהלל את הספר הזה, שכתוב פשוט נפלא (חוץ מזה שהוא מרתק ומותח עד סופו וברור לי שאקרא אותו שוב) הנה כמה ציטוטים מתוכו:
מתוך המונולוג הפותח את הספר (של השריף): "...בעיתונים כתבו שזה היה פשע על רקע רומנטי והוא סיפר לי שלא היה בזה שום דבר רומנטי. הוא יצא עם הילדה הזאת, כמה שהיא לא היתה צעירה. הוא היה בן תשע-עשרה, והוא סיפר לי שהוא תכנן להרוג מישהו פחות או יותר מאז שהוא זוכר את עצמו. אמר שאם היו משחררים אותו היה עושה את זה שוב. אמר שהוא יודע שהוא הולך לגיהנום. סיפר לי את זה מהפה שלו. אני לא יודע איך להבין את זה. פשוט לא יודע. חשבתי שבחיים לא ראיתי בנאדם כזה והתחלתי לשאול את עצמי אם זה לא בנאדם מאיזה סוג חדש".
"מה הוא אמור להיות, המניאק האולטימטיבי?
אני לא חושב שהייתי מתאר אותו ככה.
אז איך היית מתאר אותו.
ולס חשב על זה. אני מניח שהייתי אומר שאין לו חוש הומור.
זה לא פשע.
זה לא העניין. אני מנסה להגיד לך משהו.
תגיד לי.
אתה לא יכול לעשות איתו שום עסקה. אני אגיד לך את זה שוב. גם אם היית נותן לו את הכסף הוא היה הורג אותך. בכל העולם הזה לא חי אף אחד שאי-פעם היו לו אפילו חילופי דברים לא לא נעימים אתו. כולם מתו. זה הימור גרוע. הוא איש מיוחד במינו. אפשר אפילו להגיד שיש לו עקרונות. עקרונות שמתעלים מעל לכסף או לסמים או משהו כזה".
"רוב האנשים שאני מכיר הם אנשים רגילים. רגילים כמו אבק, כפי שנהוג לומר. אמרתי לה את זה והיא הסתכלה עלי עקום. היא חשבה שאני אומר עליהם משהו רע, אבל זאת כמובן מחמאה גדולה בפינה שלי בעולם. היא דיברה ודיברה. בסוף היא אמרה לי ככה: אני לא אוהבת את הכיוון שהארץ הזאת הולכת. אני רוצה שהנכדה שלי תוכל לעשות הפלה. ואני אמרתי טוב גברתי אני לא חושב שצריכות להיות לך איזשהן דאגות בנוגע לכיוון שהארץ הולכת. בכיוון שאני רואה אותה הולכת אין לי הרבה ספק שהיא תוכל לעשות הפלה. ולא רק שהיא תוכל לעשות הפלה היא תוכל גם לדאוג שירדימו אותך. וזה פחות או יותר סיים את הדיון".
"אני חושב שהאמת צריכה להיות פשוטה. היא פחות או יותר חייבת להיות. היא צריכה להיות מספיק פשוטה שילד יוכל להבין אותה. אחרת יהיה מאוחר מדי. עד שתבין אותה כבר יהיה מאוחר מדי".
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
