בפסוקים ספורים בתנ"ך מתוארת דרישה משונה שנדרשה מהנביא הוֹשֵׁעַ לשאת אשה זונה, ובנישואים אלה לסמל את בגידת עם ישראל באלוהיו. ”מיתרים של אור שמש“ מספר את סיפורם של הושע וגּוֹמֶר בת דִיבְלָיִם, ילדותם, פגישתם, ואהבתם שמסתבכת. הרומן נכתב מתוך השקפת עולם תנ"כית, והרוח המפעמת בו מביאה חיבור מחודש עם הרוח העתיקה, המקורית של אלוהי ישראל. רוח זו אינה רוח של דת או מסורת, וגם לא רוח חילונית אפיקורסית, זה אינו סיפור אהבה שמתנהל לפי חוקים רגילים, אינו עוסק בהיסטוריה גרידא, או בספיריטואליזם, לא ביהדות רבנית, ב"ניו אייג'", ואף לא ב"ספרות יפה" רגילה, אלא ברוח אחרת שמקורה עתיק יומין. רוח זו אינה מנוכרת להיבטים שהוזכרו, אלא לוקחת איתם חלק. בו בזמן היא שואבת מתוך העולם שהיה חי בקרב מלכי ישראל הגדולים, אנשי השם, והנביאים הקדומים. בכך עושה הסיפור דילוג של כאלפיים שנות גלות וריחוק ושב לחבר את אותו העתיק הנצחי, אל המאה העשרים ואחת....