ביקורת ספרותית על ליל הברווזים מאת שירז אפיק
ספר לא משהו

---

אוףף, סיבוב ב"סיפור חוזר" (לא על זה האוףף, דווקא נחמד שם בסניף בז'בוטינסקי) וחיבה לא מוסברת לברווזים צהובים ולחותמת שנראית כזאת של פעם, הקפיצה לי את הספר לידיים).
ליל הברווזים הוא סיפורה של נקמה.
סוג של "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" כזה.
סיפורה של נקמה באב על מעשיו שנים אחורה דרך בנו הרך והרגיש.
ולא, הנקמה העיקרית באב היא לא על המעשה שעשה כשקרא לבנו 'שני' - זה שולי ודורש עונשון.
כי אם על מעשה חמור באמת שנים אחורה.
מדובר באליענה. מטפלת בילדים בקליניקה מדוגמת.
מנהלת חיים די מדוגמים.
והיא כזאת לא שוכחת לא סולחת וגם מוצאת הזדמנות ונוקמת לא במעולל ההתעללות בה שנים רבות (יותר מ-7) אחורה כי אם בילדו הקט והמסכן גם בלי נקמות והתעללויות.
וכמטפלת לא שוקלת את מעשיה לא שוקלת לעצמה בין טוב לרע.
לא אמין סיפורה.
והיא עוד כזאת נחשבת שמשדרת מהגיגיה גם בתיקשורת.
לא אהבתי. לא אהבתי את הסיפור. לא אהבתי גם כי הכתיבה אינה מהודקת, אינה מדויקת לעצמה. הייתי אומרת שמעט מתפזרת ומתבלבלת.
לא אהבתי והרגשתי שקפץ לידי (תודה ל"סיפור חוזר") ספר שגם הוא כמו עוד רבים, רבים מבטא כה טוב את העובדה שלא כל מי שכותב סיפור הוא סופר.
שלא כל מי שיש לו רעיון יודע לכתוב אותו וראוי שהכתיבה תתפרסם תחת התואר "ספר".

ושוב מתחדדת העובדה שכה בקלות, הבלתי סבירה ואף בלתי נסבלת, כותבים כותבים, משלמים להוצאה פרטית, ומפרסמים את דפיהם הכתובים כספר. ללא קריאה ביקורתית בוחנת, ללא שיפוטיות, פשוט וכך.
מה, אין להם מגירה? ספרייה על המחשב?
אולי מעשה אמיץ אבל... מוזיל ברמות את כולם.
ומה שקורה הוא שמתוך עשרות הכותרים שרואים אור בודדים אכן ראויים לראות אותו.
והקורא - הרי שזה צריך "לבור את המוץ מן התבן" הספרותי.
הידד, ביקורת זעירה על ספר זעיר באיכותו שהוציאה ממני כה הרבה ביטויים :)

» ביקורות נוספות של מיקה
» ביקורות נוספות על ליל הברווזים