ביקורת ספרותית על האיש של 6:20 מאת דיוויד באלדאצ'י
ספר טוב

---

לא פריקית של ספרי מתח או בלש.
לא מרותקת מתהליך פענוח רצח.
לא חובבת רציחות.
לעתים נדירות קוראת או צופה במותחנים.
לא חושבת שזו תקופה לכאלו, בעצם, מבחינתי, מתי תקופה לכאלו? - לא בטוחה שיש.
אז, לא הכרתי את ספרי באלדאצ'י והראשון שהכרתי עכשיו, היכרות אישית, יותר מ'שלום-שלום' הוא האיש של 6:20, כלומר דווין טראוויס. (שלום-שלום אולי אהנהן לבאלדאצ'י האחרים כשאפגוש אותם, כי בכל זאת מכירה כעת מקרוב את אחיהם הצעיר החכם, המתוחכם, והמסוקס.
אז קראתי, וכן נהניתי.
היו מרתקים ה-460 עמ' האלו.
דווין, בחור בשנות השלושים, קצין צבא עטור הישגים ודרגות ואידיאולוגיה פורש מהשירות הארוך והרווי לחימה (כאלו אני דווקא כן מכירה), מסוכסך עם הוריו כי מה פתאום לצבא מה נסגר אתך, איפה הטעות, ראה שני אחיך הקרייריסטים-מצליחנים-כוכבים עולים (כן יודע דווין, אבל ארה"ב מדינתנו ניהלה מלחמות הרחק מעבר לים, וחיילים-לוחמים וגם תומכים צריך, מאוד. מאוד. והאחים ועוד אחרים רבים כמותם בחרו להתמקד בחיים שלהם ובהתקדמות שלהם, לתת מעצמם? יש אחרים - אני והחברים שלי [כולל שני חברי הנפש שאיבדתי בקרבות] - באנו ובאים ונבוא כשצריך וכשקוראים לנו, עשינו ועושים ונעשה בשביל המקום הזה, בשבילכם, בשבילם כולם, כשצריך. ואתם מה? מה? קוראים ספרים, מקטרים, צופים בתכניות ריאליטי ובין לבין וממשיכים במרוץ חייכם כמעט כאילו כלום. מפה לשם הסתיימה המלחמה, דווין יקירנו המעוטר משתחרר וחוזר מהמלחמה הארוכה וכדי לרצות את אמא-אבא ולחדש קשר הולך ללמוד ומתחיל לעבוד בחברת השקעות מובילה ותחרותית ועפה על עצמה ומשעממת. האיש שמתגורר בבית פרוורי (בכל זאת משכורת צבאית) עם עוד שלושה שותפים, מתייצב בכל בוקר לרכבת של 6:20 אל מנהטן, לעבודתו כמתמחה בתחתית הסולם ונטחן בבנין היוקרתי ברובע העסקים.
בדרך משתעשע בצפייה בנוף האנושי-הנשי העשיר בשכונת החווילות של האלו שלא חשבו שנכון לתת מעצמם כשמדינתם הייתה צריכה (מלחמה וזה..) והמשיכו לעשות כסף בבניינים ההם ברובע ההוא במנהטן (ולטחון מתמחים צעירים ששואפים לעלות קומה בבנין ובסולם). ולחגוג בערבים מסיבות עם טיפוסים עפים על עצמם הדורים במכוניות פאר ונשים שמשתזפות בבריכת החווילה השכם בבוקר לפני עיסוקי קניות-בוטוקס-ג'ל מכשפות החשובים.
אלא שהנה קורה מה שאני לא חובבת - רצח של אישה צעירה עובדת בחברת שוק ההון העפה על עצמה.
ומתחיל האקשן.
והוא כולל מעין משחק שח-מט בין דווין לבין קאול, הלא הוא הביג-בוס של חברת קאול-אנד-קמלי ובעל האחוזה והאישה שמדגמנת ביקיניס קטנים וזוהרים, במסלול הרכבת של 6:20 בבוקר..
למי המט ואיך? תצטרכו לגלות בעצמכם.
וידידנו דווין מעורב המון בחקירה עד כי בלית ברירה וביכולותיו הפיזיות והלוגיות וביכולת שותפיו לדירה פותח בחקירה מקבילה משלו.
ומתפתחת עלילה מפותלת ומהירה.
ונכון, שבמחצית הסיפור כבר ניחשתי את סופו.
עם זאת נהניתי ממנו. מההתפתלויות. מהנפילה של מי שמגיע לו ליפול. מהתיאורים. מהדרך. מההתיצבות של מי שמגיע לו להתייצב. ומדווין השווה.
לא יודעת אם הספר עומד בסטנרדטים רמי המעלה של חובבי ומומחי המותחנים וזה גם לא משנה כלל - מי אומר שמה שהם חושבים שווה יותר.
אני נהניתי.
אגב, בתור לא חובתת מותחנים כאמור לעיל בפסקה ראשונה, צפיתי (שלא כהרגלי) גם במיני-סדרת מתח טובה מאוד. לא יודעת אם תהיה כזו גם בעיני המומחים בעיני עצמם לסדרות מתח, וזה גם לא משנה, אני נהניתי. הסדרה: השמורה. הספר: זה המסוקר עם הכריכה הלא-מושכת. מומלצים.
בשורות טובות.

» ביקורות נוספות של מיקה
» ביקורות נוספות על האיש של 6:20