ביקורת ספרותית על נמר מעופף - רומן מאת יעל טבת קלגסבלד
ספר טוב

---

#
הנושא מאד ישראלי. מיקי, הגיבורה המספרת את הסיפור, היא רעייה ואם (אולי בסדר הפוך). היא גננת שגרה במושב עם בעלה התת-אלוף במיל ושני בניה. הבכור "גבר גבר" כמו אביו, נמצא בקורס קצינים. השני הוא תלמיד מצטיין בסוף התיכון, רגע לפני בחינות הבגרות. "ילד של אמא" כזה, עדין ומפונק. יש גם כלב ששירת בצבא וחי עם המשפחה בזיקנה לא מושכת.

הגיבורה היא היחידה שאנחנו באמת מכירים. כל האחרים משורטטים בקווים קצת גסים, בלי לנסות לפתח אותם: יש שם אמא ואחות שגידלו את מיקי שאביה נפל בשירות צבאי כשהיתה ילדה. האחות היא החכמה, ומיקי היא היפה. מאמא שלה ומאחותה היא בעיקר שומעת הטפות מוסר וקריאות לסדר. החברות שלה, שאחת מהן זכתה לתואר "החברה הכי טובה", הן האמהות של החברים של בנה. היא אם מצטיינת, שגידלה את ילדיה לבד כי בעלה הקרבי נעדר לרוב מהבית. היא מספקת לבנה הצעיר הגנה מהעולם האכזר ומנסה לרכך עבורו את מה שהוא חווה.

הספר כתוב באופן מעניין, אבל התעצבנתי לא מעט מהגיבורה היָכְנֵע, שמנסה ללא הצלחה להיות מושלמת בכל ונכשלת בפרטים הקטנים. גיבורה שמרחמת על עצמה, שזקוקה לאחרים שישקפו לה דמות טובה מעצמה, שנאחזת בסיפורי בדים שהיא מספרת לעצמה ומנסה גם להמחיזם, כשהיא בתפקיד הראשי. יש פה קיעקוע של מוסכמות בנליות כמו "החברה הכי טובה" או פטריוטיות מוצגת לראווה.

נושא הספר מאד ישראלי, כשהטרגדיה בצילה הוא חוסה רק מעצימה את הישראליות שבו. את התרבות הקרבית שאנחנו חולקים ("איפה היית בצבא?"), את ההיקסמות של נערים צעירים מכל מיני סיפורי מורשת קרב, ורצונם להשתבץ במורשת הזאת בלי להפעיל את הדמיון לגבי מה משמעות המורשת הזאת לחייהם. הביקורת של אנוק הזכירה לי את הספר הזה, שגם אני קיבלתי מתנה מחנות הספרים האלקטרונים, ושיכנעה אותי לקרוא אותו (תודה, אנוק) (תודה, "עברית").

והשורה התחתונה? ספר כתוב היטב, מעניין בדרך כלל, מתאר בפרקים קצרים מה קורה כשהחיים הסדורים היטב – שמאפשרים אפילו התפרפרות פה ושם – נהפכים על פיהם. נהרסים מזה? צומחים מזה? או אולי כשהאבק שוקע חוזרים לתלם? לקלגסבלד-טבת אין תשובה. גם לי לא.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על נמר מעופף - רומן