ביקורת ספרותית על אהוב המוות - פרשה נוסח דיקנס - תיבת פנדורין #9 מאת בוריס אקונין
ספר טוב

---

פוטין לא אוהב את בוריס אקונין. ברור למדי למה. אקונין כותב את רוסיה הצאריסטית, הדקדנטית, הגדושה, המיופייפת, המפוארת, התרבותית, הקלאסית, רוסיה עילית ורוסיה תחתית.

אקונין הוא איש מוכשר להפליא, יפנולוג, איש תרבות וספר, אדם ששוחה בהיסטוריה המפוארת של רוסיה כדג במים. אקונין הוא כל מה שפוטין הוא לא.

גם ביום בינוני (או בתקופה בינונית) אקונין מפיק יצירות זוהרות, צבעוניות, דשנות, ללקק אצבעות.

אהוב המוות הוא ספר פחות טוב מספריו האחרים, אבל מה זה חשוב, אקונין נהדר בכל מקרה.

סנקה גיבורו, הוא נער שגודל במשפחה זרה, סוג של משפחה אומנת, שהפיקה ממנו כל מה שאפשר לנצל. וכך גולש סנקה אל מדרון העולם התחתון של מוסקבה בשנת 1900. סנקה לומד לחיות בעולם המלוכלך, המרופט והדובר עגת עבריינים עד שסוד גדול מתגלגל אל אוזניו על אוצר גדול שאין לו דורש, במחילות שתחת מוסקבה עילית.

סנקה לא יודע להעריך את האוצר כערכו, ומוכר את חלקו בנזיד עדשים, אבל עם הכסף בא התיאבון להתלבש, להיראות, לאכול ולדבר כבן תרבות.

מפה לשם, יש קופצים הרבה על האוצר הזה, ובסיועו של אראסט פנדורין מיודענו, ומאסה השוליה היפני שלו, סנקה מתגבר על כל המרושעים.

מי שמכיר את סדרת "תיבת פנדורין" יודע על מה אני מדברת. קריאה בספרי הסדרה היא חוויה מענגת.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על אהוב המוות - פרשה נוסח דיקנס - תיבת פנדורין #9