שלום לך אראסט יקירי. שמחה שסוף סוף נשמעת לקולי ועזבת את הנערות לנפשן. לא שחלילה הפעם מצאת מישהי בגילך, אבל בכל זאת שיפור ניכר... והיא אפילו לא בת עשירים מפונקת או נסיכה בראשית דרכה.
כמו בספריו האחרונים בסדרה, אקונין בוחר גם הפעם להזיז את פנדורין לרקע ולהתמקד בגיבור ראשי אחר. סנקה, יתום, בעל לב טוב ומח יצירתי, שמתגורר בחוטורבקה, שכונת הפשע של מוסקבה, נמצא הפעם בלב הסערה. סנקה זה מסתבך עם טיפוסים שגדולים עליו בכמה מידות ובדיוק בזמן הנכון אראסט פטרוביץ', שהפך לפרסונה נון גרטה במוסקבה, וחוקר את הפרשה הנוכחית יותר כתחביב ופחות כמקצוע, בא לעזרתו ובא לציון גואל, עם מינימום אבדות לכוחותנו.
בספר הנוכחי, לשמחתי, מסה, היפני המהולל, מקבל קצת יותר מקום לצדו של פנדורין והופך למעין מורה ומדריך רוחני לסנקה. גם הנשים בספר הזה כבר לא בדיוק ענוגות וחביבות - גברת מוות היא בהחלט גברת לעניין וגם טשקה, שחיבבתי אותה מאוד לאורך הספר, מתגלה כדמות מקסימה במיוחד.
בנוסף להתכתבויות של אקונין עם צ'כוב ופושקין, הפעם קיבלנו גם תהיות פילוסופיות של טכנולוגיה ומודרניזם - לאן? הויכוח של פנדורין, שהפך למהנדס, ומסה על הקידמה מול הטבעי והקדום, הוסיף משהו שלא היה בספרים הקודמים בסדרה.
לכל חובבות פנדורין (השייכות למועדון המעריצות הסודי) - אתן כבר לא חייבות להיות בנות 19 כדי לזכות בחיבתו! ולכל חובבי פנדורין - תלמדו ממנו...
















