"יותר מקפקא, וכמו אנטון צ'כוב וסקוט פיצג'רלד, עמנואל בוב צריך להיות לפטרון - הקדוש של הסופרים הטהורים", כך כתב הסופר הגרמני המהולל פטר הנדקה על מחברו האלמוני - כמעט של "החברים שלי". וסמואל בקט, כשנשאל על הסופר האהוב עליו ביותר, אמר בלי היסוס "עמנואל בוב".
בצרפתית מעורטלת מכל הוד והדר מספר "החברים שלי" על חייל משוחרר, החי בפאריס ומשאת נפשו היא לעשות לו חבר. החיפוש האובססיבי אחר תשומת לב נהפך אצל עמנואל בוב לספרות מטאפיסית גדולה, שהקדימה בלשונה המדויקת והתמציתית את נביאי המינימליזם בספרות, את אבירי הלשון הרזה ודלות החומר.
ההיסטוריה של הספרות יודעת מקרים רבים של יצירות מופת נשכחות, של סופרי - ענק ששקעו בתהום הנשייה. ואולם ההתלהבות שבה התגלה עמנואל בוב מחדש בצרפת ובגרמניה בשנות ה- 80, יותר מ- 30 שנים אחרי מותו, מוכיחה שספרים שיש בהם אמת גדולה אינם יכולים להיכחד, ודינם לשוב ולהפרות את הספרות - ואת הקוראים - בכל דור ודור. לקוראי העברית ניתנת כאן הזדמנות ראשונה להיוודע לאמן גדול זה.

עמנואל בוב

עמנואל בוב, 1898-1945 – סופר ועיתונאי. נולד בפריז לאב ממוצא רוסי ולאם מלוקסמבורג. כבר בגיל 14 ידע שחייו יוקדשו לכתיבה. ּבוב הוא קיצור שם משפחתו המלא – בובובניקוף, הוא כתב עד 1924 תחת שמות העט פייר דוגה וז'אן וולואה. בשנה זו התגלה על ידי קולט שסייעה לו בהוצאתו לאור של ספרו "החברים שלי", ו... המשך לקרוא

שם הספר
אנרי דושמן וצלליו