ביקורת ספרותית על שוליית הרוצח - הרואים למרחק #1 מאת רובין הוב
ספר מעולה

---

אוקיי, אז הנה אני, יושבת בשעה לא סבירה בעליל וכותבת ביקורת כי העברתי את שבת בהתאבססות עם הספר והייתי צריכה לנסח את מה שאני חושבת עליו.

חוץ מזה שזה חרפה שלא כתבתי עליו כלום עדיין.

***

אני שונאת אמירות מפוצצות על ספרים ("לא תוכלו להניח מהיד!", "הספר הכי טוב שקראתי"),
אני לא אוהבת דירוגים ("אלה עשרת ספרי הפנטזיה הכי טובים..")
ואני לא סובלת השוואות ("הספר הזה הוא הארי פוטר/שר הטבעות / משחקי הכס הבא!")
אבל בכל זאת נראה לי, רק אולי, שזה ספר הפנטזיה הכי טוב שקראתי. (וקראתי די הרבה אם יורשה לי להתנשא באחד המקומות היחידים שבו זה דבר חיובי ולא עובדה שרק מטרגתת אותי כחנונית גדולה יותר:)

כן טולקין אייקוני, הארי פוטר פתח לי עולם ורומח זרק אותי עמוק לתוכו. סנדרסון העביר לי תקופות קשות ודלתות של אבן אולי יכתב יום אחד
אבל עדיין. זאת פשוט טרילוגיה מושלמת.


הספר מספר את סיפורו של פיץ, בנו הממזר של יורש העצר, שנשלח לארמון בהיותו בן 6. ילד שלא עשה כלום בחיים אך בשל נסיבות לידתו כל מסלול חייו כבר נקבע בשבילו. וכך מתפתח לנו גיבור.
או שלא, לא ממש, כי הוא לא בדיוק גיבור שנלחם עם חרב. פיץ הוא מרגל, מתנקש שתוקע סכין בגב ועושה את העבודה המלוכלכת של הממלכה. כל הפוליטיקה הקטנה והמגעילה מאחורי הקלעים. הוא נלחם על הישרדותו. הוא לא גיבור, הוא כלי, הוא זרז, מרגע לידתו, עצם קיומו משנה, מקדם ומזיז דברים.
עד שהוא לוקח את גורלו בידיים.

יש 4 טרילוגיות בסדרה.
זה הספר הראשון בטרילוגיה הראשונה. שלוש מהטרילוגיות (חוץ מטרילוגית הספינות) עוקבות אחרי חייו של פיץ, הממזר שהיה יכול להיות המלך.

אני באמת לא יודעת איך להגדיר שלמות
אבל פשוט באמת אין לי מילה אחרת להגיד על הספר. יגידו שהוא ארוך ונמרח - הוא באורך המושלם, הוא בונה את הדמות בצורה מושלמת ומניח יסודות לטרילוגיה מדהימה. (יעידו כל ספרי הפנטזיה עבי הכרס)
יגידו שהוא מדכא - הוא לא. כן הוא עצוב לחלוטין לעיתים, אבל לא. זה לא טרגדיה, ולא, הסוף לא עצוב.
יגידו שאין מספיק דמויות - אני אשמח להתווכח ולהוכיח לכם שיש הרבה דמויות שמתפתחות במהלך הסדרה, גם אם בשוליים בהתחלה. כן, אמנם מדובר בגוף ראשון, וברור שזה לא כמו ספרי פנטזיה שיש בהם מספר נקודות מבט, אך בעדינות, כמעט באופן בלתי נראה יש לא מעט דמויות מעניינות ומורכבות.
יגידו שהעלילה צפויה - ואני אגיד לכם שאפשר לטעון את זה על כל ספר פנטזיה כמעט , ושבעיני העלילה מושלמת ומספקת לחלוטין. מספיק טובה כדי שאקרא את הספר שוב ושוב.
יגידו שהכתיבה גרועה - ואני אשמח להתווכח על הפשטות והשלמות שבה, והדיוק בתיאורים שחיים לי בראש במהלך הקריאה, הפרטים הקטנים, מהשמות של הדמויות ועד הצבעים של הבגדים. (וכל זה בלי לייגע או לחפור!)


וזהו. אני אלך לישון, (או להתכרבל מתחת לשמיכה עם פנס והספר הבא בסדרה, כי ברור שכשגמרתי לקרוא את הספר הראשון היה לי חשק לכל השאר והבאתי מהספריה שוב את כל הסדרה)

וקיצר, אם אתם חובבי פנטזיה אפית ולא קראתם את הספר - אתם לא יודעים מה אתם מפסידים.
וגם אם אתם פחות בקטע של הז'אנר אני עדיין חושבת שתהנו, כי בעיני, הספר חף מהרבה בעיות שנפוצות בז'אנר הזה.
קיצר לכו, רוצו, דלגו לכם לקרוא אותו. אתם עוד תודו לי

» ביקורות נוספות של רייסטלין
» ביקורות נוספות על שוליית הרוצח - הרואים למרחק #1