ביקורת ספרותית על שוליית הרוצח - הרואים למרחק #1 מאת רובין הוב
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 17 בפברואר, 2017
ע"י אאורה


אוקיי, אז שוליית הרוצח! סופסוף המשימה הושלמה והגעתי לספר הראשון בטרילוגיית הרואים למרחק. מדהים, מדהים, מדהים.
אני אפילו לא אוהבת פנטזיות (מלבד הארי פוטר). כאילו, אין לי בעיה איתן, אבל אין לי חיבה מיוחדת אליהן. וזו המלצה לכל האנשים שכמוני מעדיפים להימנע מהז'אנר – תקראו את שוליית הרוצח, אפילו שזה פנטזיה. זה באמת משהו מיוחד.
מעכשיו, ספוילרים.
.
.
.
מה שהכי ריתק אותי בספר הזה הוא תהליך ההתבגרות שעובר פיץ. האופן בו הדמות שלו התפתחה הזכיר לי את ההבדל בין ספר טוב לבין ספר נחמד. האופן שבו לאט לאט הוא מפתח מודעות עצמית, הצמא המתמיד שלו להיות משמעותי עבור מישהו, והאופן בו מילוי הצורך הזה ממלא אותו תמיד בתכלית ובאושר. אם זה הקשר לבעלי החיים, אם זה ערך שלו כשולייתו של צ'ייד. הציניות והתבונה שלאט לאט הוא רוכש, ובמיוחד הקונפליקט בו היה שרוי בתקופת הרודנות של גיילן נכתבו בכישרון מדהים בעיניי.
אגב, יכול להיות שזה בגלל שאני מקרה אבוד וחסר תקנה, ושאין עבורי ולא תהיה פנטזיה כמו הארי פוטר, אבל רק אני ראיתי את נקודות הדמיון המשעשעות? (שיעוריו של גיילן באומנות – בערבון מוגבל, שיעוריו של סנייפ בהלטת הכרה; ריקון – נשיקה של סוהרסן. הממ, זהו בעצם, אלא אם מישהו הצליח לשים לב לעוד משהו).
למרות הכל, האמת היא שהסוף קצת איכזב אותי. הרגיש לי שהוא נכתב בצורה קצת נמהרת (אבל אולי זו היתה הקריאה שלי, שהפכה כזאת בשלב שאי אפשר היה להניח את הספר), ובאופן כללי, אני שונאת כשהצדק לא נעשה עד הסוף. אבל במקרה הזה לא ברור גם למה הוא לא נעשה עד הסוף. לא הבנתי למה לא תלו את הדר על בגידה בסוף הפרשה, ומה המלך ערמומי היה משיג מזה אם באמת התכוון להקריב את פיץ. אם למישהו יש תשובות שלא כוללות ספוילרים מהספרים הבאים, אני אשמח לשמוע.
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ