ביקורת ספרותית על הנאשמות מאת סטיב קוואנו
בזבוז של זמן

---

סתם מבאס.
קיוויתי לספר מתח טוב, איכותי, שקשה לעזוב, שמעביר אחר צהריים בכיף. והתבאסתי ממש.
הגעתי לספר עם ציפיות די גבוהות. קראתי את הספר "המושבעים" של אותו סופר וממש נהניתי. מתח זה פחות הז'אנר שלי אבל ברור שאני עדיין נהנית מספר מתח טוב. המושבעים היה פשוט מעולה, באמת! אחד מספרי המתח הטובים שקראתי.
אבל זה לא ביקורת על המושבעים.

התעלומה בספר די פשוטה - שתי אחיות עומדות למשפט באשמת רצח אביהן, כל אחת מאשימה את השנייה. אחת מהן משקרת.
קלאסי, לא מורכב, ונשמע די צפוי.
אבל שוב, המושבעים היה ספר מעולה שהתעלה מעל לציפיות שלי אז נתתי הזדמנות וישבתי לקרוא.

וזה היה בזבוז זמן, לחלוטין.
העלילה לא מקורית, מרוחה ודי משעממת. הדמויות שטוחות כמעט לגמרי. (זה ספר מתח, לא ציפיתי לדמויות מפותחות במיוחד או משהו, סתם לדמויות כיפיות, שמצחיק ומהנה לקרוא).
הדמות הראשית היא אותה דמות מהספר המושבעים - אדי פלין, עורך דין אידיאליסט ונאיבי שפגש בעברו גם את החוק מהכיוון השני. באופן מפתיע ממש נהניתי מהדמות בספר הקודם אז דווקא היה לי ציפיות מהדמויות. (לא שהדמות של אדי פלין הייתה מורכבת במושבעים, אבל היא הייתה כיפית, משהו בסגנון מיירון בוליטר של קובן)

החלק הכי כיף בספר מתח זה בסוף, כשפתאום כל הקצוות נסגרים ומתחברים בדרך הכי לא צפויה שיש. זה הציפייה הבסיסית והעיקרית לספר מתח, כי בתכלס, לרוב (טוב, אולי חוץ מספרים של סטיבן קינג) אתה לא מצפה לאיזה ספר מופת, אלא לספר שמעביר את הזמן וכיף לקרוא. כאן זה פשוט לא היה. "הטוויסטים" בעלילה בנויים גרוע ופשוט צפויים מקילומטרים, אף חוט לא נסגר בצורה טובה, יש חורים בעלילה ודברים שלא מסתדרים ונשארתי עם תחושה שעבדו עלי. סתם קראתי עכשיו ספר די ארוך (400 עמודים, באמת ארוך בשביל ספר מתח), שפשוט לא נגמר.

זהו, יכול להיות שאם לא הייתי קוראת את המושבעים אז לא הייתי כל כך מתבאסת. אבל בכל מקרה, בעיני בזבוז זמן. לא שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של רייסטלין
» ביקורות נוספות על הנאשמות