ביקורת ספרותית על משיח חולית - חולית #2 מאת פרנק הרברט

---

*טוב, נראה לי הבנתי את הסיבה שאני מעדיפה פנטזיה על פני מדע בדיוני.*
סתם.*
*או שכן?*
*לא יודעת.*
אבל זה רק אני או שלסופרי מדע בדיוני לא אכפת מהדמויות שלהם? כאילו בכלל לא?
נגיד כשאתה קורא הערפילאים, ההוביט, משחקי הרעב או הארי פוטר, אתה מרגיש שלסופר אכפת מהדמויות הראשיות. (זה לא משנה את זה שהן בטוח יסבלו במהלך העלילה אבל אתה מרגיש שאכפת למישהו מהדמות הראשית)
אבל נניח אצל אסימוב, ניכר שלא אכפת לאף אחד מהדמויות הראשיות. הם משרתות את קידום העולם ואז אנחנו פשוט נקפוץ 30 אלף שנה מאוחר יותר.
***
בספר הראשון חולית, כשפגשנו את פול הוא היה הדמות הראשית. הוא התפתח, איבד אנשים, למד, התחזק, הפך למנהיג אגדי ואז מת. בכאילו. אבל הדמות מתה. כאילו מכאן לאף אחד (ובעיקר לפרנק הרברט) לא אכפת מפול.
ואז יש עוד איזה קרב אחרון וסוף הספר הראשון.
הספר השני הוא המשך, כעבור 12 שנה. פול הוא הקיסר, צ'אני היא הפילגש שלו, ואירולין היא המלכה שלאף אחד לא אכפת ממנה. ליטרלי אף אחד. (שאגב זה היה די מגניב בספר הראשון, שאת הרבה מהקטעים בראש הפרקים כתבה אירולין, ואז היא נהפכת לדמות)
כל הספר מתמקד מזה שלאף אחד לא אכפת מפול. הדת והפולחן אישיות סביבו מתקיים, בין אם ירצה ובין אם לא. רצח "כופרים" בשמו מתקיים ואין שום דבר שהוא יכול לעשות בנידון. ואז הבנתי כמה לא כיף לי לקרוא את זה.
לאורך כל הספר פרנק הרברט (בחכמה, גם אם לא נהניתי מזה) פשוט משליך את כל הדמויות שלמדתי לאהוב בספר הראשון ובעצם מעביר לקוראים באופן ממש חזק את המסר, שהתהליכים הגדולים משמעותיים יותר מכל דמות בספר. זה היה שיעור די טוב על איך מתקיימת אימפריה. איך זה מתחיל וגם איך זה צפוי להיגמר.
לקח לי קצת זמן לקרוא את הספר. הוא היה קצת מעייף והיו כל מיני פסקאות בהקשר של חזיונות וראיית עתיד שעשו לי כאב ראש. אבל הוא מאוד מעניין. פשוט ממש ממש לא היה לי כיף. הבנתם? לא? יופי. גם לי אין עדיין מושג מה דעתי עליו.
אז זהו.
(אם קראתם אני אשמח לחלוק דעות עליו, כי לי עדיין אין מושג.)

» ביקורות נוספות של רייסטלין
» ביקורות נוספות על משיח חולית - חולית #2