ביקורת ספרותית על נעלמת מאת גיליאן פלין
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 12 באוקטובר, 2014
ע"י אלון דה אלפרט


****





השעה 03:07 לפנות בוקר, ליל שישי. אני לא בדיוק צריך לקום בבוקר, כי שבת וזה, אבל יש לי ארבעה ילדים מתחת לגיל עשר, והמשמעות היא שכנראה שעת ההשכמה שלי תהיה שבע. אבא! יהלי שפך את החלב! אבא, יואב גמר את כל הסיני-מיניז! איזה כיף. שמחת חיים, בחיי.

אני מציץ בשעון. קצת עייף, אבל משתוקק להמשיך. זה לא שהספר הזה כזה מעולה כמו ש... אני סקרן, ויש בו משהו. משהו בגילוי ההדרגתי של הפרטים במותחן הפסיכולוגי עובד במינונים הנכונים. כשהאווארד סטרן היה בתחילת התהילה שלו כשדרן רדיו שנוי במחלוקת, הסקרים גילו שרוב המאזינים שונאים אותו, אבל הסיבה שהם בכל זאת מאזינים לתכנית היתה הסקרנות שלהם לשמוע מה הדבר הבא שהוא יגיד. אז גם כאן. שלוש בבוקר. ואני עייף, בדיוק כמו שאני עייף תמיד, ואני די "צריך" ללכת לישון, אבל אני סקרן לדעת מה הדבר הבא שיקרה כאן.

אז כן, נראה שגיליאן פלין כתבה פה ספר מוצלח מאוד, ובסוגה הספציפית הזו של מותחנים פסיכולוגיים היא גם מצליחה לסמן "וי" אולי על כל מה שצריך. הכתיבה מצויינת וזורמת, המסתורין במידה, העלילה מעניינת ולא צפויה מדי, שני הצדדים של הסיפור (הבעל ואשתו שנעלמה) כתובים בהומור ומשנים את הטון שלהם טיפין טיפין למקומות לא חד משמעיים, הרמזים להמשך מתגלים כבדרך אגב כמעט, והקצב פנומנלי ברוב חלקי הספר. הרגשתי אמנם שהוא מעט ארוך מדי ושדווקא יש לו "בטן" מסויימת באמצע - אולי בגלל שכבר רציתי להתקדם יותר מהר מקצב הקריאה - ושהסוף שלו קצת מתמרח ולא מספק לי את יצר הקתרזיס הכמעט-מתבקש, אבל כל זה די נסלח, כי בכל זאת, אחרי שלוש בבוקר, ואתם לא תמצאו אותי יותר מדי ער בשעות האלה, למעט מקרים של ילד מקיא או פרוסטטה דוחקת (בדיחה! עדיין).

יש הייפ מסויים על הספר הזה, יצא על פיו סרט קולנוע חדש של דייוויד פינצ'ר, וגם שמעתי את עירית לינור ממליצה עליו בחום, וזאת אולי הסיבה, חלש אופי שכמוני, שהתחלתי לקרוא אותו. מצד שני, הייתי זורק אותו מכל המדרגות בלי סנטימנטים אם הוא לא היה מספק את הסחורה, ונדמה לי שהוא דווקא עושה את זה בגדול, בעיקר בניסוחים המדוייקים והלא-מתאמצים שלו, והדרך הנונשלנטית לפרוש את העלילה בדיוק עד כמה שצריך שהקורא יידע, וכל זאת בלי תיאורים גרפיים, באופן מאופק, לא נוקשה וללא הפאתוס שמתלווה כמעט תמיד לספרים מהסוג הזה, כמו שומר ראש שמסריח מהפה למישהו מפוקפק שאתה עושה איתו עסקים. הדמויות עגולות ומתוארות ביד רגישה שהופכת לגסה בדיוק כשצריך ("הוא נראה כמו בן העשירים הנבל בסרט נעורים משנות השמונים, זה שמתעלל בבחור הרגיש והדחוי" - בהתחשב בכך שלסרט לוהק לתפקיד הראשי דווקא בן אפלק, אני יכול לראות איך התיאור הזה מתאים). הנה עוד כמה דימויים - מני רבים - שמצאו חן בעיניי: "אולי הוא מבין שההערה שלך היתה שנונה, אבל לא יודע בדיוק מה לעשות בקשר לזה אז הוא רק מחזיק בה כמו גוש ליחה שיחתי שינגב בצנעה אחר כך". או "כפייה רגשית לא מדליקה אותי, וגם לא להכריח את ניק לשחק את תפקיד הבעל המאושר - משיכת הכתפיים העליזה והצייתנית הזאת של "אני יוצא להוריד את הזבל, מתוקה!". זהו גבר החלומות של כל אישה, המקבילה של הפנטזיה הגברית על אישה לוהטת וזורמת שאוהבת מין ואלכוהול". והנה, על ספרות: "קראתי את הספר, אמרה גרטה, הוא טוב. היא מצייצת את ההכרזה הזאת כאילו זה כל מה שאפשר להגיד על ספר: או טוב או גרוע. אהבתי או לא אהבתי. שום דיונים בכתיבה, בתימות, בניואנסים, במבנה. פשוט טוב או גרוע. כמו נקניקיה".

הקיצר, ספר טוב.

****
44 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
צב השעה (לפני שנה ו-8 חודשים)
אח, שונרא, לאן נעלמת לנו?
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
צוקית יקינתון עברה קורס אצל הודיני ז"ל. היא כבר מזמן מחוץ לתיבה. את יכולה לצחוק חופשי.
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אריאל, תודה על החבירה. ביחד זה קונטרה ל"כוח סבתא" :-)
אפרתי, צוקית יקינתון מתחילה לזוז באי נוחות בארגז שבו היא תחובה. אני לא יכולה לעזור לה כי אני על הרצפה אחרי שהפלת אותי מצחוק.
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אלון, אם מישהו דופק על דלת החדר שלי במלון אני יורה בכל הדלת ואז אני פותחת לראות מי נפגע. אם זה האוייב, סחתיין עלי. אם זה איש שירות של המלון, אני מבקשת ממנו סליחה.
בדרך כלל הוא לא עונה.
שתיקה כהודאה.
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
וקוראת ספרים - זה בתכנית החומש
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
או, קאם און, אפרתי. אז מה את עושה אם דופקים בדלת המלון שלך? עושה סנפלינג מהחלון?
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אותך לסבתא, אריאל.
אריאל (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אלון, אפרתי, שונרא, תודה.
בידור לא רגיל.
אני איתך, שונרא, השוני היחיד בין ספר לספר הוא שכלול מקאברי של שיטות רצח, עינוי, דקירה, שיסוף וירי מהכתף.
מצד שני, סבתא שלי קוראת רק צ'יילד. אולי כדאי לי לחזור בי. מה זה ירייה בעין לעומת סבתא פולנייה עצבנית?
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אוף, מי שעשה את הסרט עם ליאם קרא את ריצ'ר. כי חוץ ממנו, לא נתקלתי בזה אף פעם. ואני, כידוע למודת ספרי מתח. ליילה הות', היפהפיה כחולת העין, אוהו, היא שידכה ביני ובין צ'יילד. הפיל אותי לקרשים הספר הזה.
קוראת ספרים - שלומית ליקה (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אהבתי את הביקורת יותר משאהבתי את הספר. אלון אולי פשוט תכתוב ספר
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אלון, אולי השם ליילה הות׳ יזכיר לך מה זה הפיכת בטן ״על אמת״. היא הייתה הסאדיסטית קורעת הקרביים בריצ׳ר שקראתי. היא שיכללה ושידרגה את דרכי ההרג של בני השבטים שעליהן כתבה אפרתי. זו לא בעיטה מטאפורית שגורמת לכאב רגשי ומחשבתי, זו דרך שטנית להרוג. וצ׳יילד הפסיכופת לא חסך במילים.

אפרתי, קרעת אותי עם הכדור בארובת העין. ועדיין אני חושבת שאת אמצעי הזהירות הזה אפשר ללמוד מכל סרט או ספר. הסרט האחרון בו ראיתי משהו מעין זה הוא ״הדרך לגיהינום״ עם ליאם ניסן. אל תלכו, לא משהו בכלל.
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
בטח תובנות משנות חיים. פעם לפני שהכרתי את ריצ'ר ומישהו התדפק על דלת חדר המלון שלי הייתי מציצה בעינית לבדוק מי זה. היום, בחיים לא, זו הדרך הטובה ביותר לאוייבי לתקוע לי כדור בארובת העין. אם זו לא תובנה משנה חיים, מה כן?

במחר תמות, התיאורים של הדרך בה הורגים בני השבטים, הם מהפכי קרביים. באמת. בשאר הספרים צ'יילד הרבה יותר עדין. בכסף קטלני המתח ממש חזק. יש לצ'יילד כמה ספרים מנומנמים, שבהם ההליכה מקצה אחד של קנזס לקצה השני, ערנית יותר. ובכל זאת, לי קשה לוותר עליהם וגם קשה לי לשכוח אותם. בניגוד לספרים אחרים, שמתאיידים ממוחי שתי שניות לאחר הקריאה (אני תופסת את הראש חודש אחרי, כשאני קוראת ביקורת של מישהו אחר, ושואלת את עצמי: זה אלצהיימר מוקדם, או ספר טיפשי?) את הספרים של לי צ'יילד אני זוכרת היטב. למרות שהם דומים זה לזה, למרות שהוא לא ממש משתנה, לכל אחד יש את העוצמה שלו, שלא מצליחה להישכח.
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
לא מקבלים הפיכות בטן כאלה או אחרת ממותחנים וספרי פעולה. לכל היותר זה קצת מתח. אבל תובנות משנות חיים?
מירב (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
הביקורת מצוינת וקרב התגובות אפילו יותר
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
למרות שלא הצלחתי למצוא את התיאור של שונרא בין הספרים הקטלניים של צ'יילד. בכל אופן, אפרתי, תנמיכי את הציפיות של לגבי שונרא. קשה לי להאמין שהיא תשנה את דעתה. בינינו, צ'יילד לא מחדש הרבה בין ספר לספר, למעט ניאנסים. היופי המשמעותי בספרים האלה ניכר פחות בעלילה הקצת-שטאנצית ויותר בתיאור המצבים, הקרבות והטון המאופק.
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אלון, אפרתי זיהתה את הספר: ״כסף קטלני״. אני חצויה בין אהבתי לאפרתי לבין חוסר-התלהבותי מריצ׳ר.
ואפרתי, שמתי לב עכשיו ל״הופך בטן״. לא כתבתי את זה על ״מחר תמות״ (כי אז עוד לא לקיתי ב״צטטת״ וממילא לא הייתי שורדת העתקה של הקטע) אבל היו שם תיאורים הופכי בטן באופן מילולי. הוא חתיכת סאדיסט, הלי צ׳יילד הזה. הבטן שלי מסודרת לשביעות רצוני, ואם כבר מישהו הופך אותה, זו צריכה להיות הפיכה קוכית ולא צ׳יילדית.
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אכן, אלון. בספר הראשון ג'ו ריצ'ר מעורב באופן שבו מעורב ירושלמי מעורב. כלומר, במצב צבירה ז"ל. אני מקווה שאני לא מקלקלת למישהו. אבל תשכחו מזה.
לי יניני (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
יופי גם אני לא התאפקתי הוא נרכש השבוע בגלל המחמאות יופי של ביקורת. אני מסוקרנת להגיע אליו בהקדם
לי יניני (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
מצטער, אם את "מחר תמות" לא אהבת, אין הרבה סיכוי שתאהבי את האחרים. מילא, הלוואי ואתבדה. אני לא מכיר מספיק ספרים וכריכות של ריצ'ר בשביל לזהות באיזה ספר מדובר, אבל אני מקווה שאת נהנית. סומך על אפרתי נשיאת המועדון שהיא בעניין. אני זוכר איזה ספר שגם ג'ו ריצ'ר מעורב, נדמה לי שמדובר בזה.
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אפרתיתי, רק בגלל ההמלצה שלך (וקצת בגלל האיום) אני אחזור אליו :-)
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
כסף קטלני. הספר הראשון בסדרה. ספר מצויין!!! מורכב, מרתק, מותח, הופך בטן. הספר שבו מתגלה ג'ק ריצ'ר. שונרתי, אם תעלימי את ריצ'ר את שמה נפשך בכפך, את הכסף הקטלני על קרן הצבי ובכלל. ראי, הוזהרת!!!
עד איזה עמוד הצלחת לסבול אותו? עמוד הקלון ממתין לך. אני מתביישת בשבילך.
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תתפלאו, אבל התחלתי לקרוא עוד מותחן בסדרת ג
לי צ'יילד באותיות ע-נ-ק מובלטות בצבע כסף-מטאלי, "רב מכר עולמי", שטרות של 100 דולר מגולגלים על רקע של שקיעה פוטושופית כחולה-כתומה, המילה "קטלני" מופיעה בכותר. ואחרי כל ההו-הא, הכריכה הפירוטכנית והדרמה, שלוש שאלות:
1. מה שם הספר?
2. עד איזה עמוד הצלחתי לסבול אותו?
3. אם שונרא תכתוב ספר בשם "נֶעֱלַמְתָ", את מי היא תעלים?
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
שונרתי, את קראת איזה ריצר אחד. אז אולי תשימי נפשך בכפך ותנסי עוד אחד? הנה, עכשיו סיימתי את "בדרך הקשה" המצויין. אין עליו. לי צ'יילד מלך ספרי המתח. אפילו יו נסבו (אהוב נפשו של אלון) פחות אהוב עלי. כי אני קצת אמריקאקית בהווייתי התרבותית, רחוקה כרחוק קוטב מקוטב מהלוך הנפש הנורווגי.
ואלון, אם תפשפש בדואר הנכנס שלך מלפני שנות דור, תמצא איך המטרתי עליך אש וגופרית אחרי שקראתי את הצלף וגם ראיתי את הסרט הסופר בינוני והזדעזעתי שאתה תיעבת אותו רק בגלל הגמד. הסרט עושה שמות בסיפור. נקודה.
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
רגע, רגע, רגע, רגע, רגע.
1. חוץ מהליהוק המוזר של הגמד, וזה שריצ'ר לא לגמרי חכם, הסרט סבבה.
2. שונרא, את טינפת על ריצ'ר - מה את רוצה? זו לא אשמתי שגם אפרתיתי נדלקה על המילה.
3. גם הספר נחמד, אבל אני חושש ששונרא לא תתחיל עכשיו לחבב את ריצ'ר. הוא כבר מסומן אצלה כפסול חיתון, אז אני מוותר. אין לנו את אותו טעם אישי, אבל חושדני שאני מבין כבר איזה אוכל חתולים רטוב גורם לחתול ללקק את כפותיו.
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
הסרט ממש לא טוב. הספר שעל פיו נעשה טוב פי כמה. אין בכלל מה להשוות. זה היה תרגום חופשי...
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
זה בסדר, אפרתיתי. ג׳ק ריצ׳ר לא שווה עלבון, במיוחד אחרי שצפיתי גם בסרט שלו (גרוע אפילו יותר מהספר).
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
סליחה, שונרתי, סתם עשיתי "צטטת"... אז עכשיו אנחנו תיקו. אני העלבתי אותך ואת פגעת בבחיר לבי. אבל אני מבקשת סליחה בכל זאת!
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
הלו, מר דה אלפרט וגב׳ אפרתי, בבקשה תרגיעו עם ה״טינפת״!
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
שונרתי! פלין כותבת נהדר במלוא מובן ועניין. מהציטוטים לא תוכלי לקבל את הרושם המתאים. זאת הזרימה של הטקסט שכל מילה במקום והכישרון מנצנץ מכל משפט.
שונרתי, כבר הספקתי לשכוח שטינפת על ריצ'ר ולא אהבת את טיפות שלג, ועכשיו אלון הזכיר לי!!! ת'זהרי ממני!!!
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
לאאא, הורדתי לו כוכב יחיד על דברים שבטח גם את תרגישי בהמשך, אבל הוא ספר ממש טוב. נגיד - חמישה כוכבים על הכתיבה, חמישה כוכבים על הקצב, חמישה כוכבים על האינטיליגנציה, שלושה כוכבים על איזו חמיצות שהתקבלה אצלי בסוף הקריאה, ושלושה כוכבים על כך שראיתי את הטריילרים של הסרט ולא התחשק לי אפילו ללכת לראות אותו. זה לא ספר לקריאה שניה. זה כמו שאתמול, למשל, אכלתי לראשונה מזה שנה ג'חנון מצויין שהיה יממה על הפלטה עם רסק עגבניות, סחוג וחמינדוס, והיה נורא נורא נורא טעים, ואז רציתי למות כל היום בגלל הצרבת.

ושונרא- גם לי הציטוטים נראים קצת מעאפנים בקריאה שניה, אבל הם חלק מטון כללי חיובי ביותר שעובר בספר. מצד שני, את "טיפות שלג" לא אהבת, ועל ריצ'ר טינפת, אז אני כבר לא מעיז לרמוז משהו בכיוון. על עירית לינור - קראתי ספרות מוקדמת שלה. לא זוכר מה חשבתי.
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
אתה קורא גם ספרים שעירית לינור כתבה או רק את אלה שהיא ממליצה עליהם?
הציטוטים לא משהו. כלומר, לא הם ימשכו אותי לקרוא את הספר. אבל ״צטטת״ זה טוב.
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
גם אני. אז מה זה אומר מבחינה ספרותית-מתמטית, אם אתה נתת לו רק 80%? שסולם הערכים שלך יותר נוקשה? שאתה יותר פיינשמקר? שאני יותר נדיבה? שאני פחות מבינה בספרים...
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
איכשהו, אני משוכנע ב-99% שתחשבי טובות על הספר הזה
אפרתי (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
התחלתי אתמול. בינתיים מצויין (אבל אני רק בהתחלה).





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ