ביקורת ספרותית על נעלמת מאת גיליאן פלין
ספר טוב

---

עד כמה אתה חושב שאתה מכיר את אשתך?
אתה חושב שהיא מגניבה, אתה אוהב לצחוק איתה על דברים מטופשים, אתה אוהב שהיא לא מכבידה עליך.
כן, אתה אוהב את זה שאתה לא קוף מרקד. כמו כל הבני זוג של החברות של אישתך..
הסקס איתה מדהים ואתם עושים אותו לעיתים קרובות.. אישה מגניבה זאת בעצם האישה המושלמת.. לא?
מה אם כל זה היה שקר? ופרצופה האמיתי מתגלה ואז אתה מתחיל לאכזב אותה, כי היא כבר לא מגניבה וההתנהגות הזאת מטופשת בעיניה.
ואז אתה מתאכזב מימנה כי היא הופכת למרירה וכבדה. ההפך הגדול ממגניבה..
והרכבת הרים הזאת לא מפסיקה להתרסק עד שהיא יורדת מהפסים...
אישתך נעלמת בוקר אחד.. יש סימני מאבק בסלון הבית, נעדרת!
האם זה הגיע למצב קטסרופלי של רצח? בעל רצח את אשתו? או שמה מישהו חטף אותה?

ללא ספק הספר הזה משחק לך במוח.
איימי וניק הדמיות הראשיות מאוד עמוקות. אני מרגיש שנאה כלפי ניק ואמפטיה כלפי איימי ולהפך.
הטוויסטים ללא ספק גאוניים!
הסוף טיפה מאכזב למרות שאפשר להבין את המניע שלו, החיבור לדמות מאוד חזקה ואפשר להבין
את הפחד שלה או את ״ההקרבה״.

» ביקורות נוספות של באבי
» ביקורות נוספות על נעלמת