ביקורת ספרותית על אש על פני תהום מאת ורנור וינג'י
ספר טוב

---

זה הספר הרביעי שאני קוראת במסגרת הרשימה שכתבתי בקיץ שעבר (וואו זה מרגיש שעבר עשור מאז) נותרו לי אם ככה עוד 6 ספרים להספיק לקרוא עד יום ההולדת שלי ושל אהובי (הפרש של שלושה ימים) שישה ספרים ארוכים וקשים. ממש אתגר לקחתי על עצמי. את הספר הזה ניסיתי לקרוא לפני מלא שנים (עוד כשהייתי בצבא נדמה לי) כי גורי אלפי המליץ לי עליו (יש סיפור, לא כזה מעניין) ולא הצלחתי. מדובר בספר שהוא מד"ב "קשה" כלומר שנכנס עמוק לכל הקטע המדעי ולא עושה הנחות לקורא. בנוסף הוא ארוך מאוד וגם כולל כמה מאפיינים של ספרות הפנטזיה. אבל בלי תירוצים! סגרתי אז הספר אחרי איזה 50 עמודים בהבטחה שאחזור אליו מתי שהוא והיום הזה הגיע.

"אש על פני תהום" הוא ספר מרתק שמכניס את הקורא לעולם אחר על באמת. וינג'י מצליח ליצור עולם דמיוני מופלא עם דמויות ורעיונות מקוריים (גזע כלבים שחי בלהקה כישות אחת בלי היכולת לחיות כפרט זו רק דוגמה אחת). הסיפור עצמו די פשוט (כמה מדענים משחררים בטעות מקור רוע מסתורי והאנושות שמפוצלת לארבעה אזורים בשביל החלב צריכה להתאגד כדי להינצל) אבל מצליח לשלב בתוכו אלמנטים של המון ז'אנרים ועולמות ספרותיים. ויג'י לא ממקם את עצמו רק במד"ב הקשה אלא מכניס גם הרבה פנטזיה, אימה כמו אצל סטיבן קינג, הרפתקאות קלאסיות כמו אצל ז'ול ורן וחקירה די עמוקה של הנפש האנושית (לא מתקרב לרמה של אנה קארנינה כמובן אבל עדיין מרשים).

הספר הזה הוא אולי לא הכי חשוב בז'אנר אבל בהחלט בליגה משלו. מלא ברעיונות, מורכב, מסתורי ומרתק ואפילו הצלחתי לשכנע את א' לקרוא אותו (אחרי שיסיים את הביוגרפיה הענקית של צ'ה גווארה... איפפפ איתו זה :/ )

» ביקורות נוספות של ערגה
» ביקורות נוספות על אש על פני תהום