ביקורת ספרותית על בגן חיות הטרף - דיפלומטיה, אהבה ואימה בבירת הרייך השלישי מאת אריק לארסון
ספר מעולה

---

ספר מעניין מאוד על תקופת מעבר.
השנים 1933 ועד 1937, והמעבר הוא מהרפובליקה של ויימאיר בגרמניה לשליטה הנאצית המוחלטת.
במקביל יש מעבר וערבול של ההיררכיות החברתיות : עליית שכבת שלטון נאצית, שאינה חלקה כלל וכלל: בתחילה אנשי החולצות החומות: SA, במנהיגותו של ראהם, חבורה של בריונים ופושעים, ואחר כך השתלטות הארגון המסודר של הגסטפו , או המדים השחורים ה SS.

המעברים האמיתיים הם בחברה הגרמנית, מקהילה חופשית למפוחדת, צייתנית ומקבלת.
אולם תשומת הלב העיקרית היא בהתייחסות של אומות העולם ובעיקר , ארה"ב לעליית הנאציזם והממשל ההיטלראי.

העלילה מתמקדת במשפחה אחת, דוד ( DODD).
ראש המשפחה , חוקר באוניברסיטה בארה"ב, על מלחמת האזרחים האמריקאית, מתמנה לשגריר בברלין. זהו מינוי של ברירת מחדל, איש לא רצה ללכת לשם.
משפחתו כוללת את אשתו, דמות אנמית וחסרת משמעות לעלילה, ובנו שמשמש בתפקיד משני.
הדמות הנוספת היא מרתה בתו, הקשורה למישהו בארה"ב בנישואין גוועים , ומפתחת חיים חדשים חופשיים עם מגוון גברים בברלין שעדיין תוססת במסיבות, בתי קפה, נשפים ועוד מני פעילויות.
היא בוחרת דמויות שפעילות בצמתים היסטוריים: דילס-המפקד הראשון של הגסטפו, בוריס- קצין ביון בשגרירות הרוסית , תעשיין בלגי ועוד.
היא אפילו נפגשת פעם אחת עם היטלר, אבל זו פגישה עקרה וטקסית במהותה.
כאן צריך להגיד, כי הסיפור אמתי, ומתועד בתמונות.
העלילה כתובה כרומן דוקומנטרי. אין כאן הרבה דיאלוגים או טקסטים של תקשורת בין אוהבים, אולם אינו יבשושי . הוא חי ותוסס. אוסף הדמויות ה"מיוחדות" והאירועים בעלי העצמה יוצרים מתח .
בעוד שמרתה , הבת, באה לחיות את חייה החופשיים, אביה דוד נמצא במערכת אינטרסים וערכים סותרים.
מן הנהוג היה, שתפקיד דיפלומטי ניתן בידי אנשים אמידים, אשר שוכרים וילות מפוארות, מספר מכובד של משרתים, כלי רכב יקרים ועוד. כל זה ממומן מכיסם הפרטי.
כזה היה המקרה של קנדי הסב שהיה שגריר בלונדון בפרוץ המלחמה ובמהלכה, ואלו שקדמו לדוד בברלין.
גיבורנו רוצה לחיות במסגרת התקציב שניתן לו ולכן הוא מביא את השברולט החבוט שלו באוניה, ומוצא וילה שבעליה היהודים מפנים שתי קומות ממנה וגרים בשלישית, זאת כתעודת ביטוח כנגד התנכלות נאצית.
הוא אדם בעל עקרונות, שונא יהודים שמתלונן כי יש יותר מדי יהודים בסגל השגרירות ובמשרד החוץ.
המוזר הוא שהיטלר טען דבר דומה כי :" בממשל רוזוולט יש יותר מדי יהודים".

עם זאת , יש לו אוריינטציה וחינוך מדעי ולכן הוא רואה את האלימות והעיוותים שנוצרים בגרמניה.
הוא נאמן למדיניות או הקונצפציה האמריקאית כי זוהי תקופת מעבר , כמו שאומר פאפן:" בתוך כמה חודשים נדחק את היטלר לפינה עמוק כל כך עד שיצווח".
בפגישה אחת עם היטלר( שנת 1933) שואל דוד " ואם תקרית עם הצבא הפולני, האוסטרי או הצרפתי שתמשוך כוחות אויב אל תוך הרייך תספק עילה למלחמה?"
" לא, לא" התעקש היטלר".
דוד גישש עוד " נאמר , שאל,שתקרית כזאת תתרחש בחבל הרוהר... האם גרמניה תגיב צבאית או תקרא לוועידה בינלאומית?"
" זאת תהיה מטרתי " אמר היטלר, " אבל יתכן שלא נוכל לרסן את העם הגרמני".
ודוד ראה בזה מתינות .

העיוורון של דוד בא לידי ביטוי כאשר מרתה חוזרת מהפגישה עם היטלר ומספרת על כך בבית , ואומרת :" כמה מקסים ושליו נראה לה הפיהרר", מגיב אביה :"לשים פלסטר במקומות שהוא נישק את ידה כדי שיישאר לה זכר מהפגישה".

יש הרבה תיאורים בספר שחלקם מעלים גיחוך.
למשל: הנאצים היו מזמינים אורחים ומושיבים אותם משני צידי שולחנות צרים בצורת פרסה. בדרך זאת חלק מהאנשים ( הרצויים) ישבו ופניהם קדימה,ואחרים עם הגב לציבור.
כזאת היתה המסיבה אצל ראהם שדוד ישב בראש השולחן ליד המארח , ואילו היידריך , שנוא נפשו של ראהם, ישב בגבו לציבור.

ההיסטוריה מספרת לנו כי ההמשך לא היה כפי ציפיותיו של ראהם.

ואולי דבר אחרון: היהודים.
היהודים בארה"ב ידעו על ההתנכלויות, מחנות הכליאה והריכוז ( בתחילה בדכאו), וחלק מהם , כמו הרב סטיפן וייז הגיבו בהפגנות , משפט מדומה להיטלר ושתדלנות.

משרד החוץ האמריקאי ובעקבותיו, רוזוולט,התנגדו להגדלת מכסות ההגירה , כדי שלא להביא אנשים שיהיו נטל על החברה.
ההנחיות הקפדניות הביאו למצב שגם המכסה השנתית של 25000 אשרות לא מולאה, הן בגלל חריצות הקונסוליות השונות , והן בגלל העובדה כי רדיפות ופיטורין מעבודה יוצרים אנשים שאינם עומדים בדרישות, ובקשותיהם נדחות.

הספר כתוב בצורה לא מעיקה, כי הוא מובא ממבטם של דוד ומרתה בתו.
שווה מאוד לקריאה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על בגן חיות הטרף - דיפלומטיה, אהבה ואימה בבירת הרייך השלישי