הקריאה בספר האחרון לבינתיים של הרמן קוך, "סרט עם סופיה" היתה מבחינתי כלכך מהנה שבזכותה חזרתי לספרים שהוא כתב לפני ובלי כוונה דלגתי עליהם. הספר "המעידה" הוכיחה שהצעד הזה שהחלטתי לעשות הוא נכון, וזאת למרות שאת הספר "מר מ' היקר" לא אהבתי (אני בכל זאת מתכוון לפחות בשלב זה, לשמור עליו).
אם צריך לסמן שינוי לטובה שחל בקוך בין ספריו הראשונים לבין האחרונים, זה ככל הנראה חל עם הספר הזה. בספר הזה מוצגות כמה מערכות יחסים של ראש עיר באמסטרדם, האחת עם אשתו והשניה עם הוריו. מוסר ההשכל של כל אחת מהמערכות היא שכנראה אין מצב לא למעוד, כל אחד מועד בדרכו שלו. לרוברט יש הרגשה לאורך הספר שהוא עוד רגע תופס את אשתו על קלקלתה.
בעניין זה אני מוכרח להודות שכמי שקרא את רוב הספרים (רובם ככולם) של קוך, אני מניח שיכולתם להתרשם מכך בפיסקה בה פתחתי את חוות הדעת שלי, למדתי שכייף להיכנס לראש של הדמויות שלו. גם אם היחסים עכורים בואו לא נשכח שהם לא באמת שלנו, אלא של מי שאנחנו נמצאים בראש שלו ומה שחשוב שקוך כותב על החיים בכנות, כאילו אנחנו מרגישים שהחלפנו את החיים שלנו, עד לסוף הספר כך שמבחינתי הוא סופר-ריאלסטי.
בדרך כלל לא לוקח לי הרבה זמן לקרוא ספר, אני משתדל לעמוד בקצב קריאה (בהתחשב לזה שיש לי לא מעט מה לקרוא, ומי יודע מתי יגיע הקאט). את הספר הזה בכל אופן גמעתי במשך כל סופהשבוע.
~ספוילר קצרצר~ ההורים של רוברט הגיעו לשלב האחרון של חייהם ומתכננים לשים קץ לחייהם, ואומר להתאבד ביחד. הקריאה בספר מעניקה לכם את ההרגשה שלו לגבי קו המחשבה הזאת וגם מה עובר על ההורים. אני לא אגלה לכם מעבר לזה, אבל גם לאביו של רוברט יש מעידה בעניין הזה. אם אתם תקראו את הספר עד לסופו אתם ודאי תבינו אותה.
אני נהנתי מהקריאה בספר הזה. אני שמח לומר שיש לי את כל הספרים של הרמן קוך על מדף אחד בספריה שלי, גם עם אני חלילה אגלה את המעידה שלו (אם להתייחס לצורך העניין לספר "מר מ' היקר" כצעד כזה) אני אמשיך לרכוש ולקרוא ספר אחר ספר שלו, כי גיליתי שאני ממש נהנה לקרוא דברים שהוא מעלה על הכתב.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
