ביקורת ספרותית על המעידה מאת הרמן קוך
ספר טוב

---

קוך דומה לאוסטר בזה שנכנסים לסיפור מיד כמו נעילת נעל בית נוחה. החמימות, הגודל הנכון, הדריכה. אחרי שזה נאמר, ניתן רק לציין מה נרקח הפעם.
רוברט, שם בדוי, הוא ראש עיריית אמסטרדם. בתפקידו זה הוא בעל השפעה גדולה מראש ממשלת הולנד. כך עברו אצלו קלינטון, אובמה ועוד כהנה וכהנה פנים ושמות. אבל לא בזה הסיפור.
חברו של רוברט, ברנהרד, עוסק ביקום. הוא מין מדען כזה, שהבין שמוח האדם מוגבל, שאין תפישה מה התרחש לפני פרוץ היקום כפי שאנו מכירים אותו היום. אבל לא על זה הסיפור.
הוריו של רוברט מבוגרים מאוד, אבין בן 95 ומתכנן להתאבד בגיל 95 עם אשתו, אמו של רוברט. הם עושים זאת והאב קונה מכונית ספורט פתוחה אדומה. מה? תקראו, תבינו ותבינו שלא על זה הסיפור.
הסיפור אמור להיות על רוברט הרואה את אשתו סליביה משוחת בקבלת פנים כלשהי עם חבר המועצה מרטן ואן הוחסטראטן. נראה היה ששניהם מקורבים ואז רוברט, שיחסר עם אשתו קרובים בסך הכל, החל לחשוד. סילביה אינה הולנדית ורוברט מסרב להסגיר מנין סליביה, שם בדוי. יש להם בת בת 20, דיאנה, כמובן שם בדוי. על זה כן הסיפור, אבל קוך כמו אוסטר, יודע לשלב סיפורים רבים בסיפור הכללי וכך מקבלים משהו עשיר ורבגוני. אז כן, זה לא משיאי קוך, אבל קוך יודע לכתוב, יודע להצביע על מצבים אנושיים מורכבים ומעודנים כאחד, ומוציא תחת ידיו עיסה מורכבת ומענגת.
כהולנדי, קוך יודע להצביע שוב ושוב בספריו על מגרעותיה של הולנד, על שפתה החצצית, על עודפי הבלונדינים (יש עודף מזה?) והבלונדיניות, על גובהם, על חייהם המתוכננים לפרטי פרטים וחוסר הספונטניות. מנגד, קוך מדבר בחיבה על העיר, על מימדיה האנושיים, על הרכיבה על אופניים בין אם אתה המלך, ראש העיר או אחד העם ואיש לא יטריד. אבל ההפרדה לבקבוקים ירוקים, חומים ולבנים בפח המחזור מיותרת.
האם יש משהו בין סילביה ומרטן? האם האב נטול הרישיון יכול להמשיך לנהוג במכונית ספורט זריזה מדי?
הרבה קורה בספר הלא ארוך הזה ושווה קריאה. מי שקרא את הטובים של קוך, לא יימנע מזה.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על המעידה