ביקורת ספרותית על המעידה מאת הרמן קוך
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 25 בנובמבר, 2022
ע"י yaelhar


#
ראש העיר של אמסטרדם מגלה, לדעתו, סימנים לכך שאשתו זה שלושים שנה אינה נאמנה לו. ועוד עם מי? חבר מועצת העיר, חסר כריזמה והומור, נחות בכל מובן מבעלה החוקי של האישה. והאישה, ששמה בסיפור בדוי (כמו שמות כמה מהדמויות, מסיבה לא ברורה). היא "מציאה". בתוך הבלונד והגובה ההולנדים, על התנהגותם הממוצעת ודרכיהם הפושרות, היא "זרה", שחורת שיער ועיניים, עם התנהגות יותר ספונטנית מהתנהגות ההולנדים שסביבה, שהתנהגותם מתוכננת. קוך לא מגלה את ארץ מוצאה של האישה. הוא מציין רק שמוצאה ממדינה דרומית להולנד, שאנשיה נמוכים מההולנדים, שחומים מהם ובעלי "פתיל קצר", מה שאי אפשר לומר על ההולנדים. הסיפור הזה מסובב פה את העלילה, אבל הוא בשום אופן אינו הסיפור היחיד פה, גם לא הסיפור החשוב ביותר.

מכל הרגשות אותם אנחנו מכחישים, הקינאה היא הרגש המביש ביותר. מי מוכן לחשוף את חולשתו ולקנא לאדם אחר? הרי ברגע שאתה מקנא אתה הופך נחות לעומת מושא הקנאה שלך. לא חשוב כמה אתה חזק פיזית מולו, את הקנאה אי אפשר להרוג בכוח הזרוע. תשאלו את אותלו.
פעם היה מקובל לחשוב שקינאה עזה מעידה על אהבה עזה. דורות של נשים סבלו מתופעות הקנאה, כשהבינו מאוחר מדי שזו לא אהבה. היום סוג החשיבה הזה לא מקובל ומי שחושב כך ראוי לו שייזהר ולא יחשוף את דעתו בפומבי.

קוך פותח נושאים בספר הזה במהירות האור. הוא עוסק בהולנדים יחסית לבני מדינות אחרות. הוא עוסק בהחלטה של אדם לסיים את חייו. הוא עוסק בשמחת חיים וברצון למצות את החיים עד שהרצון אינו קיים עוד. הוא עוסק קצת במזימות, בנקמה, בבחירה. לא לכל הנושאים והרעיונות שיש בסיפור הזה קוך נותן הזדמנות. חלקם שוקעים ונובלים לבד, בלי סופר שירים אותם או אפילו יסביר למה הם שם.

אני מסכימה עם רוב המבקרים של הספר הזה שהוא הפחות טוב מספריו האחרים, שאת כל מה שתורגם קראתי ולרוב אהבתי (כן, גם את "מר מ. היקר") הספר הזה מרגיש כמו טיוטה מרובת נושאים שתוכננה לכמה ספרים ויצאה לאור בלי תכנון, מה שמפתיע לאור מה שקוך כותב על הולנדים ועל חייהם המתוכננים. הספר הזה משאיר אחריו הרגשת ריקנות: כאילו הגעת לביקור ומצאת בית ריק. ואתה נכנס, פותח דלתות ואין שם דבר.

ובכל זאת גם לקריאת טיוטה של קוך יש ערך גבוה יחסית לקריאת ספרים בינוניים של אחרים. הדוגמה שתפסה את עיני היתה סיפור על זוג זקנים – שניהם בסביבות גיל 95 – שמחליטים לסיים את חייהם כל עוד הם צלולים ובריאים. ובכן הזקן בין השניים ומוביל הרעיון הולך לרופא המשפחה שלו, שמצייד אותו בהדרכה שימושית מה עליו לקחת וגם המינון המומלץ. כל כך הוא משתף פעולה שהזקן מקבל את הרושם שהוא יהיה מוכן להגיע ולעזור... חשבתי על פניה של רופאת המשפחה שלי, אם הייתי פונה אליה בנושא הזה...
37 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
shila1973 (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
Pulp Fiction
אני נשואה להולנדי וחייתי בהולנד למעלה משש שנים :)
מכירה אותם מכל הכיוונים ואף דוברת את השפה. מובן שיש ביניהם מכל הסוגים אך המהות, התרכיז, הליבה לעולם לא ישתנו.
Pulp_Fiction (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
shila1973, אני בהחלט יכול לטעות. בכל מקרה, ידוע שגברים נוטים למתן את תכונותיהם השליליות ולהבליט את החיוביות כשבנות נאות בסביבה, כך שאולי לידך הם התנהגו אחרת;-)
yaelhar (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
תודה רבה, אלון.
מסכימה עם רוב מה שכתבת. אכן התפלגות אוכלוסייה מסויימת (מבחינת יופי, חוכמה וכו') היא ההתפלגות הנורמלית. יש מעטים מאד בקצה העליון, מעטים מאד בקצה התחתון והשאר מפוזרים באופן שסטטיסטיקאי יזהה לאורך הטבלה.

אבל כשמדובר בתכונות תרבותיות, מה שאנחנו קוראים "מנטליות", יהיו רבים יחסית באותו איזור. לגבי ההולנדים - דיבור ישיר, תכנון (מה שאנחנו נקרא לו, כנראה, קמצנות) ומחשבה תחילה (מה שאנחנו נכנה, כנראה "להיות פראייר"...)
yaelhar (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
תודה רבה, כרמלה.
אני מצאתי אותו מיוחד ומקורי ברוב ספריו.
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
נדמה לי שאין באמת דבר כזה "הגברים ההולנדים". גם ביניהם, יש כאלה, ויש כאלה (למרות שרובם באמת גבוהים ובלונדינים). המנעד בקרב כל קבוצת אוכלוסיה יהיה בסופו של דבר די דומה, בנטרול גורמים תרבותיים משמעותיים. חכמים וטפשים, אלימים ועדינים, קמצנים ופזרנים, שטחיים ועמוקים, צבועים וישרים, קיצוניים ומתונים - נמצא מספרים דומים אצל ההולנדים, הישראלים, האמריקאים, הערבים, החרדים, האתיופים, הנכים, העיוורים, ההומואים והג'ינג'ים.
כרמלה (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
תודה יעל. משום מה אני נרתעת מלקרוא את קוך. אולי פעם אתגבר
yaelhar (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
תודה רבה, shila1973
אני בעד שקוך ימשיך לכתוב, שיתרגמו אותו לעברית גם אם אלה יהיו ספרים פחות טובים שלו. עבורי יש ערך מוסף במה שהוא כותב, ולא איכפת לי לקרוא גם ספרים פחות טובים, כשיש בהם ערך מוסף.
yaelhar (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
מיעוט ההולנדים שפגשתי אינו מאפשר לי להתייחס אליהם כמכלול. קראתי שהם נחשבים הגבוהים באירופה. הפעם היחידה שביקרתי באמסטרדם לא התרשמתי מיופיים במיוחד, אבל יכול להיות שכל היפים היו אז בתאילנד (-:

בודאי שאפשר לשמוע וגם להבין זוגות שמתאבדים ביחד בגיל זיקנה. במיוחד אם מה שצפוי להם הוא שיטיון, איבוד הכבוד והזלת ריר (אלה דברים שמחשיבים אותם רק לפני השלב ההוא. נראה לי שזקנים שהגיעו לשלב הזה לא עושים ממנו עניין מיוחד)
yaelhar (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
תודה רבה, נתי.
הספר הזה פחות חד משאר ספריו שקראתי, ובמקרה הזה הגיבור אינו מיזנתרופ והדברים שהוא אומר אינם מזעזעים אמות סיפים. כן, אפשר להבחין בהשקפת עולם המזלזלת בזרים (וגם מוקסמת מהם) אבל זה משהו שאנחנו מכירים מהבית...
yaelhar (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
תודה רבה, אנקה
לא הייתי מביכה בזה את רופאת המשפחה שלי, שאני מאד מחבבת (-:

עוד זכורים לי העינויים שאבי עבר בחודשיים האחרונים לחייו, כשהיה מאושפז בבית חולים (לכלבים שלי לא הייתי מאפשרת את "הטיפול" שהוא קיבל שם, ושאיפשרתי אותו בגלל בורותי הממאירה...)
shila1973 (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
Pulp Fiction
את טועה בגדול לגבי ההולנדים. אין בהם שום יוהרה, הם לא עושים עניין מהמראה שלהם (למרות היותם הגברים הגבוהים והיפים בעולם) והם מאוד מפוכחים, סוג של down to earth והם ישירים, ללא התיפיפויות או צביעות המאפיינת את האמריקנים למשל. לגבי ״המעידה״ ובכן, אחד המאכזבים, גם ״אודסה סטאר״ היה נפילה לדעתי. עדיף שקוך יתמקד בתסריטאות לעת עתה ולא ימשיך עם הפאדיחות!
Pulp_Fiction (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
מעניין מאוד. לא הייתי בהולנד עדין, אך להולנדים רבים שפגשתי בחו"ל, במיוחד הגברים, הייתה מין התנשאות ויוהרה מעצם היותם הולנדים. לא יודע אם מדובר בתופעה רווחת או צירוף מקרים.
על זוגות זקנים שמתאבדים יחד מדי פעם אפשר לשמוע גם בארץ. במיוחד זכור לי מקרה של זוג שקפץ יחד מאיזה צוק אל מותו. אין לי דעה מוצקה על כך, אך יכול לגמרי להבין.

נתי ק. (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
גם אני בדיוק סיימתי אותו ודווקא אהבתי. בעיניי הכי גרוע של קוך הוא כמה רמות מעל הממוצע. הוא לא מרחם על הגיבורים שלו, הם בדרך כלל מיזנטרופים שקשה להזדהות איתם אבל דרכם מבצבצים גם החסרונות שלנו כקוראים, אותם פינות אפלות שאנחנו לא ממש ששים להאיר.
אנקה (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
יופי של סקירה. לגבי רופאת המשפחה שלך, אל תנסי את זה. בארץ נהוג להחזיק את בן האדם עד הנשימה המסויטת האחרונה שלו ולהחיות מתים גם אם הם בני מאה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ