ביקורת ספרותית על תודה על ליל אמש מאת עדי הלל
ספר טוב

---

כשהייתה בת שתים עשרה, אביה של קמה יצא מהארון ונטש אותה. הוא השאיר ילדה כבויה עם אמא פסיבית ובלי סיבה אמיתית לחגוג. כשלושים שנה לאחר מכן, בגיל ארבעים, אמה ודודתה החליטו לקחת אותה לטנזניה, לחגוג את בת המצווה שמעולם לא חגגה.

קמה עובדת כחוקרת פרטית במשרד המתמחה בבגידות. היא חיה עם אמה, ונטולת שאיפות של ממש. כבר עם תחילת הטיול, אנו נחשפים לנקודת מבטה הסרקסטית, עם קטלוגה מעורר ההומור את החברים בקבוצה.

טיול הספארי המאורגן יוצא די מהר משליטה, כשאחת מחברות הקבוצה נעלמת. קמה מוצאת את עצמה מתחקה אחר עקבותיה ומגלה עולם ומלואו, מלא בשדים פנימיים וחיצוניים, שיספרו לה גם על עצמה.

הלל כותבת בעברית ערבה וקולחת, רווית דימויים מקוריים. כושר היצירה שלה מרשים, הן במיסטיקה שבראה והן בתפניות בעלילה. היא מיטיבה לשזור הומור ומתח ביצירה.
הספר מעשיר אודות נקודות הציון העיקריות בטנזניה, הפלורה והפאונה שבה, ושבטיה המקומיים.
שעשע אותי הטיפול בחשיפה בשלפוחית הביישנית, וחיבבתי במיוחד את סצנת הסיאנס.

מודה שצפיתי סוף שונה לקמה ומיקה ושהספר שוהה במחוזות הפנטזיה יותר משאני רגיל, ובכל זאת נהניתי.
סוף הסיפור מרגש, ואפילו התודות.

ספר הבוחן את עצמו ודמויותיו במין מבט-על המשתכלל ככל שצוללים עמוק יותר אל גבולות התת-מודע.

עושה חשק לבקר בטנזניה,

ספר מיוחד,
ארבעה כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על תודה על ליל אמש