“כשהייתה בת שתים עשרה, אביה של קמה יצא מהארון ונטש אותה. הוא השאיר ילדה כבויה עם אמא פסיבית ובלי סיבה אמיתית לחגוג. כשלושים שנה לאחר מכן, בגיל ארבעים, אמה ודודתה החליטו לקחת אותה לטנזניה, לחגוג את בת המצווה שמעולם לא חגגה.

קמה עובדת כחוקרת פרטית במשרד המתמחה בבגידות. היא חיה עם אמה, ונטולת שאיפות של ממש. כבר עם תחילת הטיול, אנו נחשפים לנקודת מבטה הסרקסטית, עם קטלוגה מעורר ההומור את החברים בקבוצה.

טיול הספארי המאורגן יוצא די מהר משליטה, כשאחת מחברות הקבוצה נעלמת. קמה מוצאת את עצמה מתחקה אחר עקבותיה ומגלה עולם ומלואו, מלא בשדים פנימיים וחיצוניים, שיספרו לה גם על עצמה.

הלל כותבת בעברית ערבה וקולחת, רווית דימויים מקוריים. כושר היצירה שלה מרשים, הן במיסטיקה שבראה והן בתפניות בעלילה. היא מיטיבה לשזור הומור ומתח ביצירה.
הספר מעשיר אודות נקודות הציון העיקריות בטנזניה, הפלורה והפאונה שבה, ושבטיה המקומיים.
שעשע אותי הטיפול בחשיפה בשלפוחית הביישנית, וחיבבתי במיוחד את סצנת הסיאנס.

מודה שצפיתי סוף שונה לקמה ומיקה ושהספר שוהה במחוזות הפנטזיה יותר משאני רגיל, ובכל זאת נהניתי.
סוף הסיפור מרגש, ואפילו התודות.

ספר הבוחן את עצמו ודמויותיו במין מבט-על המשתכלל ככל שצוללים עמוק יותר אל גבולות התת-מודע.

עושה חשק לבקר בטנזניה,

ספר מיוחד,
ארבעה כוכבים.”

“לכבוד חג הביכורים, אני רוצה להמליץ על ספר הביכורים הנפלא והנהדר הזה, בו מסופר על בחורה בת ארבעים בשם קמה,
שאמה ודודתה לוקחות אותה לטיול בת מצווה...
עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא...((:
טיול מאורגן לזנזיבר וטנזניה.
קמה, היא חוקרת פרטית במקצוע במשרד, שמתמחה בבגידות בחיי הנישואין.
וכאשת מקצוע מעולה, יש לה עין שרואה הכול, והיא אכן מבחינה ומנתחת הכל עד לפרטים הקטנים.
ועל הדרך נותנת כמה טיפים מעולם התצפיות והמעקבים הסמויים.
והתוצאה היא סיפור עשיר ומלא צבע, עם שלל טיפוסים והתנהגויות, שלא חדלים מלספק בידור איכותי מצחיק ונוגע ללב.
יכולת ההתבוננות הזו היא ברכה שקללה בצידה – קמה מאוד מפוכחת באשר למצבה העגום של האנושות בכלל, והישראליות בפרט,
שאין כמו טיול מאורגן בסוואנה כדי לחשוף אותן במלוא עליבותן.
הכתיבה נהדרת, כל הדמויות עגולות, דינמיות ועוברת שינוי והתפתחות.
אחת הדמויות היא לילי בן בסט, מנכלית עמותת 'תרפפו' לקידום שפת הלאדינו, שמתבלת את שפתה בביטויים מהשפה,
כמו: 'קֵן סה קָמָה אָן לָהּ צ'וֹרְבָּה אָסוּפְּלֶה אָן אֶל יוֹגוּרְט' שמשמעותו: מי שנשרף ממרק נושף ביוגורט.
באחת הפעמים היא מקללת בלאדינו ומחזירים לה קללה ביידיש:
'אֵלֶן דַּיְינֶע גֶעזַאלצֶענֶע טרֶערְן אֲוִיפְּהֶיְבן דַּיָּן בלוּטדרוֹק' - שהדמעות המלוחות שלך יעלו לך את לחץ הדם...
סוחף, מצחיק, מקורי, שנון וכתוב נהדר.”

“נסיבות חייה יוצאי הדופן של קמה שאביה נטש את משפחתו בהיותה בת שתים עשרה גרמו לכך שאת מתנת בת המצווה שלה תקבל ליום הולדתה הארבעים, טיול מאורגן באפריקה עם קיטי ואגי- האם ודודתה התאומות. חופשה מעבודתה כחוקרת פרטית עבור משרד חקירות.
השלוש מוצאות עצמן בחבורה מגוונת הכוללת זוג גברים, זוג נשוי- מיקה (אותה לא סובלת קמה מהרגע הראשון) ונתן ושני ילדיהם הצעירים עלמה וארי הדבוקים למסכים כרבים מבני גילם.
הטיול ברחבי הסוואנה האפריקאית הופך להרפתקה חווייתית בלתי צפויה ואירועים תמוהים ששיאם היעלמות יוצאת דופן של אחת המטיילות, ערבה רוח מדבר המסתורית, המכה בזעזוע את חברי הקבוצה. תחרויות ויריבות בין חברי הקבוצה וקבוצה ישראלית נוספת עם משחקי תפקידים. מדריכים מקומיים, לינה בלודג'ים, פולקלור, השד פּוֹפּוֹבָּאווָה, מסתורין ועובדות מרתקות על האזור. קמה מוצאת עצמה במרכזה של תעלומה המשתלבת בכינוס של קיפולי אוריגמי בסקוטלנד אליו נשלחה בעבר מטעם המשרד ומגלה שיש יותר מהנראה לעין בטיול.
הספר אמור להיות מסע גילוי עצמי, החיה שבאדם, הרפתקה באפריקה ועולם החי המעניין.
קמה ממציאה לכל אדם בקבוצה כינוי מגוחך על פי עיסוק או מראה. עלמה-רגלי-זרדים, לימור-פייטים-מתהפכים ובן זוגה, ליאור-של-לימור;
רוביק-עיני-זיתים וזוגתו זמירה-קיפוד-אחוז-אש, נתן-שעון-חכם, המדריך 'יקיר אבל תקראו לי יקיר', צבי- כובע- לגיונר ועוד כהנה וכהנה. תחילה משעשע, אך כשאותם שמות מופיעים שוב ושוב לאורך הספר כולו זה הופך למוגזם על גבול הטרחני. משהו בחיבור בין הישראליות להוויה המקומית, המעברים בין דמיון למציאות לא משכנע וגורע מחוויית הקריאה על חלקיה הטובים יותר.
2.5 כוכבים”

“אביה של קמה עזב את הבית לפני בת המצווה שלה. קמה נשארת עם אימא ועם אחותה התאומה של האם. כיום קמה בת ארבעים ואימא ודודתה מעניקות לה מתנת בת מצווה מאוחרת: טיול לאפריקה של קמה אמה ודודתה. שלוש הנשים מצטרפות לטיול מאורגן ומטיילות עם קבוצת ישראלים. בקבוצה יש זוג הורים האישה מיקה בגילה של קמה לשניים שני ילדים. קמה שונאת את מיקה והסיבות לכך: מיקה יפה כל כך יפה שזה כואב מושכת מבטים מכולם ללא ללא כל מאמץ במשך כל הטיול קמה בוחנת אותה ואת שאר המטיילים בתיעוב מעורב באמפתיה, זלזול וגועל. בקבוצה יש זוג הומואים סטראוטיפים ובנוסף זוג נשוי ועוד אנשים אשר הגיעו לטיול. בין קמה למיקה יש משיכה מעורבת בדחייה. בארץ קמה עובדת במשרד חקירות פרטי עם עוד איש אחד בלבד שהוא הבוס שלה. בעבודה זו לומדת הגיבורה להתבונן באנשים ולפענח את התנהגותם.
הספר הזה מוזר מאוד הזוי לגמרי וגם לא תמיד ברור מה רצתה הסופרת להגיד. יש קטעים חלשים ויש המון דמויות. לכל דמות יש לקמה כינוי שהדביקה לו והיא מזכירה את הכינוי כל פעם שהדמות מוזכרת. הסופרת עושה את זה המון והכינויים לא מצחיקים ומתישים כאשר הם חוזרים על עצמם לכל אורך הספר.
יש בספר גם קטעים טובים מלאי דמיון וכישרון כתיבה אך הספר היה זקוק לעריכה יותר הדוקה.”