ביקורת ספרותית על מחשבות לעצמי - זמן לפילוסופיה # מאת מרקוס אורליוס
ספר טוב

---

מרקוס אורליוס היה קיסר פילוסוף ולוחם, הוא נהפך לקיסר בשנות הארבעים שלו ומאז היה שרוי במלחמות שונות עד מותו. חלק מהדברים הנאמרים בספר הפתיעו אותי בצניעותם, רמת האיפוק שלהם והחשיבה הצלולה הנובעת מנבכיהם. קצת מהרעיונות שאהבתי בספר:

- הרעיון של לא ללמוד בבתי ספר ציבוריים אלא אצל מורים פרטיים.
- הרעיון של ריסון עצמי וחשיבה חדה וממוקדת לנוכח הנסיבות והאירועים הפוקדים אותי בחיי.
- הרעיון שהכל חולף בסוף.

מבחר אפוריזמים קצרים:

- ''מה רבים האנשים, אשר עמם באתי לעולם והם כבר יצאו ממנו!'' (עמ' 95, ספר שישי, אפוריזמם 56).
- ''אהוב אך ורק את הקורה לך ואת מנת גורלך. כלום ישנו דבר מה נאה מכך?'' (עמ' 107, ספר שביעי, אפוריזמם 57).
- ''אל תתרשל במעשיך, אל תהא פזור דעת בשיחותיך ואל יהיו מחשבותיך נודדות. אל תסתגר בנבכי נפשך ובה בעת אל תדהדר בגאווה: אל יהיו חייך נטולי פנאי.'' (עמ' 125, ספר שביעי, אפוריזם 51).

השפה גבוהה ויפה, העניין של חלוקת יצירת המופת הזאת לשניים עשר ספרים ומאות אפוריזמים הוא נהדר לדעתי, זאת היא שיטת הכתיבה האהובה עליי ואכן ניטשה, בלז פסקל ורבים אחרים נהגו לכתוב לפי השיטה הזאת. ספר טוב וגדוש ברעיונות עד אינספור, שיכול לצנן את היומרות והגאווה הגבוהה מידי לפעמים שיש לנו על עצמנו ועל סביבתנו.

» ביקורות נוספות של אָמוֹן
» ביקורות נוספות על מחשבות לעצמי - זמן לפילוסופיה #