ביקורת ספרותית על נאנא - הספריה החדשה # מאת אמיל זולא
ספר טוב

---

זהו סיפורה של נאנא, ביתה של ז'רבאז, והדמות הראשית בספר שנשא את שמה.
כבר בקריאת "ז'רבאז", בקטעים שיוחדו לבת הזקונים שלה נאנא, היה ניתן לזהות מאפיינים באופייה שהניחו את המסד לספר נשוא סקירה זו, הנושא את שמה.

בפתיחת הספר מסופר על הצגת הבכורה ל"ונוס הבלונדינית" שנערכה ב"תיאטרון הואריטה" בכיכובה של שחקנית אלמונית בשם נאנא שכל פאריז מדברת בה כבר 6 חודשים עוד בטרם נראתה כלל בציבור. הצגת הבכורה תוזמנה סמוך לפתיחת התערוכה הגדולה בפאריז שנערכה בשנת 1867, ומכאן אנו למדים שיעור על יח"צ בעולם התרבות הפאריזאי במחצית השנייה של המאה ה- 19.

נאנא, צעירה יפיפייה ובעלת קסם אישי, שעסקה באותה תקופה בזנות ונתמכה בדאגינה, בחור ממעמד האצולה, הצליחה באמצעותו לקבל את התפקיד הראשי "ונוס" בהצגה האמורה.

למרות שלנאנא לא היה כישרון מינימלי כשחקנית וזמרת, היא הצליחה לכבוש את לב הקהל (הגברי ברובו יש לומר...) בזכות קסמה האישי, יופייה המהפנט והופעתה בעירום, בחלק מההצגה, וזאת ללא בושה ובטבעיות גמורה.

מכאן ואילך זולא מספר בפרטי פרטים, כדרכו יש לומר, על מחזריה השונים, רובם בעלי ממון שתומכים בה כספית בתמורה לעינוגם המיני.
זולא מתמקד בעיקר בתומך העיקרי של נאנא, הרוזן מופא, אציל אדוק בדתו שנאנא בקסמיה ממש הצליחה להעבירו על ד(ע)תו, תוך כדי השפלות בלתי פוסקות וגרמה לו כמעט להתרושש לחלוטין, והוא לא היחיד יש לומר...

זולא , דרך סיפורה של נאנא, מותח ביקורת על החברה הצרפתית הגבוהה, הצבועה והדקדנטית, בו כל אחד ואחת מנצל את מי שניתן. נאנא במובן הזה היא היוצאת מהכלל שכן הצליחה ממעמדה הנחות לנצל את כל מי שיכלה ולהפוך בעצמה, למה שאנחנו מכנים כיום, "סלבית-על".
נאנא הצליחה לעשות זאת תוך ניצול כישוריה הנשיים, חולשת הגברים העשירים והצבועים וגם בגלל שבאופן מובנה הייתה חסרת בושה, עוד מילדותה.

אז תכלס, איך הספר?
אם הספר היה נכתב היום סביר להניח שלא הייתי קורא אותו.
הספר עמוס בפרטים, שרובם רכילותיים ועוסקים ברובם במאהבים חדשים, ישנים ובעיקר כאמור ברוזן הכנוע מופא ובבולמוס קניות כזה או אחר של נאנא.

נאנא עצמה מתגלה כבחורה ריקנית ולא ממש מעניינת. הדמויות מסביב לנאנא מעניינות עוד פחות ממנה ואם כבר אז אני מעדיף את הדמויות ב"ז'רבאז".

אז מדוע אני מעניק לספר 4 מנצנצים? כי מאחורי הריקנות והפטפטנות ישנו הסופר הגדול זולא, שהיטיב לכתוב ולתאר את החברה בה הוא חי ובאמצעות הסיפור על נאנא הצליח להעביר באופן משכנע את המסר שרצה להעביר ואת הביקורת שלו על החברה בה הוא חי.
במובן זה סדרת הרוגון-מקאר, שנאנא חלק ממנה, היא מסמך היסטורי מהמעלה הראשונה.

» ביקורות נוספות של זאבי קציר
» ביקורות נוספות על נאנא - הספריה החדשה #