ספרות זולא
ביקורת 1 מתוך 2.
שני ספרונים של <mark>אמיל זולא</mark> קניתי בזמן שחיכיתי שיגררו לי את האוטו. בכל זאת, צריך להעביר ארבע שעות של המתנה. כמה ימים לפני זה הוא כבר נשמע מקרטע עד שבוקר אחד הוא החליט להתפגר במרכז תל אביב. ממש כאילו יד מכוונת מעורבת בזה, נעצרנו כמה עשרות מטרים מחנות ספרים. טוב, לא יד מכוונת ולא נעליים. אין דבר סביר יותר מחנות ספרים במרחק הליכה במרכז תל אביב. לאחר מאה שנים של בדידות ומנת

Wow
מזמן לא אחזו ידיי ספר בכריכה קשה!

היות ולקורא הכריכה היא המפגש הראשון עם הספר, אני לא אוכל להתחיל לסקור את הספר, מבלי להתייחס לכריכה המושקעת. שאפו!

איזה יופי של עיצוב מקסים ומושקע. יישר כוח למעצב: צבי פלדמן!

בסוף הספר מצורפת מעטפה, ובה צילום מהמאמר שפורסם בעיתוןL'aurore" ", המפרט את השתלשלותו של משפט דרייפוס ולקחיו.

הספר מתחיל במכתב נוקב שנשלח על ידי <mark>אמיל זולא</mark> לנשיא פליקס פור

כבר כתבתי לא פעם בתסכול כי סופר בעל שיעור קומה כ<mark>אמיל זולא</mark>, לא זוכה לכבוד הראוי לו ורוב ספריו שתורגמו לעברית הינם ישנים מאד וזקוקים לתרגום עדכני.
אמנם ישנם מס' תרגומים חדשים כמו ה"משיסה" הנפלא ועוד כמה, אבל הם מעטים מדי.

ביוני 2022 יצא תרגום עברי חדש ל"נאנא", התשיעי בסדרת ה"רוגון-מאקאר", סדרה בת כ- 20 ספרים בה זולא מתאר סוגיות שונות בחיי הצרפתים בכלל ותושבי פאריז בפרט במחצית השנייה של המאה ה- 1

לא להאמין אבל לא חשבתי שאי פעם אתן ציון כזה לספר שנכתב ע״י הסופר הגדול <mark>אמיל זולא</mark>.
עד היום קראתי 2 ספרים מפרי עטו, האחד ״איך מתים״ המעולה והשני ״המשיסה״, ספר מרשים ביותר שהוא לא פחות מיצירת מופת.
ולכן כה גדולה האכזבה, שלא לומר ההפתעה...
הרי לא ייתכן שהחלקים הכי מעניינים בספר הם פרק המבוא ואחרית הדבר של המתרגמת.
זולא לא היה רק סופר, אלא גם פובליציסט שראה את החברה הצרפתית בתקופתו בעיניים של סוצי

אבא שלי ישב על כסא, גופו הייה רכון מעט קדימה, הוא אחז בידו את סיפרו של <mark>אמיל זולא</mark> ז'רבאז, בפניו היו מרוכזות לתוך הספר, בזוית פיו הופיע עווית קטנה של חיוך, ובעינו זיק של שימחה, זאת הייתה אחת מהפעמים הבודדות שזכיתי לראות בפניו של אבי סימן לשמחה ועונג, באדם שהייה מופנם, בודד וקשה לעצמו ולסביבתו. מעט ספרים היו לאבי, ספרייתו הקטנה, אחדים מהם שמרתי והם מהווים חלק מספרייתי, ובהם שני ספרים בכריכה דקה - ז'ר

ישנן יצירות שדירוגן בכוכבים נראה כלא טבעי, לא מתאים. "אורם" המצועצע, דמוי האימוג'י כאילו נועד לדרג את הספרים בין ראויים לנפסדים מתוך ערמות ספרי ה- "4 ב-100" או משהו מעין זה, אך מתעמעם אל מול הישגים ספרותיים כבירים שמקומם מובטח באוסף המפעלים הנצחיים של הרוח האנושית.


כזו היא "היצירה" של <mark>אמיל זולא</mark>. כשרונו לזקק את טבע האדם, להפשיטו מרומנטיזם, לקרוע מעליו כל מסיכה, להראותו בכיעורו וביופיו אגב כתי

את הספר הלז קניתי ב-13 בינואר, 2018. זאת, בדיוק 120 שנה לאחר פרסום המאמר "אני מאשים" של <mark>אמיל זולא</mark> בעיתון ל'אורור בצרפת.
אל הספר כדאי לגשת קודם לקנקן. עטיפה קשה המכילה בצד הפנימי האחורי מעטפה. במעטפה "צילום" של המאמר המקורי מהעיתון ממש כפי שהופיע 120 שנה קודם לכן. מהודר ויפה.
תחילתו של הספרון בתרגום של המאמר בגופן גדול ובטור צר. לאחר מכן סיכום פרשת דרייפוס בכמה עשרות עמודים ולבסוף, לסיכום, ציר הז

השם <mark>אמיל זולא</mark> מוכר לרובנו. כנראה מבית הספר, הלא הוא הסופר הצרפתי המהולל שפרסם את ה-"אני מאשים" של פרשת דרייפוס. ובכן, האמנם סופר מהולל? כמה פעמים יצא לכם להיתקל במשהו שכתב ושתורגם לעברית? סביר יותר שנתקלתם בעיבוד של אחד מספריו לקולנוע.
את המסע שלי עם זולא התחלתי עם "היצירה", בעקבות איזכורו ע"י ואן-גוך באחד ממכתביו ("מכתבים לתיאו", כדאי!), ספר חזק על נפשו של האמן, ואחד התרגומים המאוחרים של זולא לע

<mark>אמיל זולא</mark> (1840-1902) היה צעיר בן 28 כשכתב ספר זה. רמת כתיבתו ועמקות מחשבתו בהכנסו לנבכי נפשם ורוחם של גיבורי הסיפור מרשימה.
לעובדת הצלחתו של ספר זה והיותו כה קריא וכתוב היטב שותפה המתרגמת המופתית מרים טבעון. זהו הספר היחיד של זולא שתרגמה טבעון ואייכות עבודתה בו מורגשת בכל משפט. טבעון(1946-) זכתה ב-1995 בפרס היצירה מטעם משרד החינוך והתרבות על עבודתה בתרגום. היא תרגמה ספרים לעברית מצרפתית ופורטוגז